(סי' קע"ה בש"ע סעיף ד') אם היה למוכר מאותו המין כו' מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אע"פ שעדיין לא יצא השער. דכי אין לו נמי אבק רבית הוא וביש לו לא גזור כ"כ רש"י ונמוק"י פ' א"נ (דף ע"ב) במשנה דיצאהשער פוסקין כו'. וכ"כ שם ריש (דף ע"ג) גבי המוליך פירות ממקום למקום שפסקו הט"ו סי' קע"ג סי"ז ע"ש ונלע"ד דכאן א"א לפרש טעם ההיתר משום שאם היה בא לחזור הוה קאי עלייהו במי שפרע ומש"ה כי מוקרי ברשותיה מוקרי וכדכתב רש"י בפא"נ (דף ס"ג) ומביאו ב"י ר"ס קס"ב גבי העמדת מלוה ע"ג פירות דשם שייך שפיר האי טעמא משא"כ כאן שנותן לו מעות מזומנים א"א לומר כן דהא איתא להדיא בש"ס פא"נ שם האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא פרש"י הפוסק על הפירות עד שלא יצא שער הברור כו' דאין פוסקין אלא למי שיש לו גורן צריך לאחזויי אבי דרא ומסיק דאי לא אפי' חוזר בו אינו מקבל מי שפרע דלא סמכה דעתיה דמוכר דמאן דיהיב זוזי אתרעא לבי תרי תלתא יהיב סבר אשכח פירי דשפירא מדידי ושקלית וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם פכ"ב מהל' מכירה והטור ח"מ סי' ר"ט ע"ש וא"כ אמאי שרי לאקבולי הפירות כשלא אחזי אבי דרא הא אין מקבל בזה מי שפרע אלא מוכרח דאין מחמת מי שפרע אלא משום דלא גזור ביש לו ודלא כהריב"ש שמביא הב"י סי' קע"ג שהטעם מחמת מי שפרע ותימה דא"כ היכא דלא איתחזי אבי דרא היכא שרי וצ"ע בש"ס ובתוס' (דף ס"ב ע"ב) ד"ה אע"פ שאין לזה כו' ובס' פ"י: