(סימן ר"ו סעיף ה') הנודר שלא אוכל עמך כו' אפילו יד לא הוי דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר כו'. ומיהו בנזירות שהוציאו בלשון שבועה לדברי הכל אסור. ועי' בש"ך שכ"מ בריש נדרים דנזירות דמי לשבועה בזה דמיתסר גברא וכ"מ בפירוש הרא"ש שם ולא זכר מ"ש בתשו' הרשד"ם חי"ד סי' ע"ה שדחה ראיה זו מדברי הרא"ש וע"ש שהוכיח בהיפך דנזירות דין נדר יש להם ול"מ בלשון שבועה והוא מדתנן דיש נדר בתוך נדר כיצד אמר הריני נזיר כו' וכ"פ הרמב"ם והטור דיש נזיר בתוך נזיר כמו בנדר ולא כשבועה שא"ח על שבועה וכן מתפיס בנזיר הוי נזיר כמו מתפיס בנדר דהוי נדר ולא כשבועה שכתב הטור דאם שמע סבירו שנשבע ואמר ואני כמותך הוי שבועה ואלו בנזיר סגי כשאמר ואני לחוד. ולדעת הרי"ף ורא"ש גבי שבועה אף אני כמותך לאו שבועה ובנזיר מהני ש"מ דהוי כנדר. ומ"מ הרדב"ז בסי' ש"א רמ"ד כתב דנזירות אתפוסי גברא הוא כמו שבוע' ולא אתפוסי חפצא כמו נדר שהרי אומר הריני נזיר כאומר הריני נשבע נמצא שהנזיר אוסר עצמו על היין ועל התגלחת הלכך אם הוציאו בל' שבועה חל. ודלא כמקצת חכמים שטעו בזה ע"כ. והיינו כהש"ך וכפשטי' דהרא"ש בפירושו דריש נדרים וכן יש להוכיח דעת הרא"ש ממ"ש בפסקיו בס"פ ע"פ ובזה נסתלק מה שהקשה עליו שם בס' ק"נ: