(סי' רי"ג סעיף א') אמר קונם שאיני מדבר עמך כו'. עיין בש"ך שכתב בשם הר"ן דגרסינן בכלהו שאני בלא יו"ד משום דבנדרים מיתסר חפצא אנפשיה תני בלשון שאני כו' וכ"כ הכס"מ להגיה כן בדברי הרמב"ם בה' נדרים פ"ג הלכה י'. ולדידי אין צורך להגיה דהר"ן אזיל לטעמיה דס"ל דנדר שהוציאו בלשון שבוע' לא מהני כנראה מדבריו ריש נדרים. אבל הרמב"ם דס"ל דנדר שהוציאו בלשון שבועה מהני וכדעת הרמב"ן שהביא הר"ן שם והביאו הב"י בסי' ר"ו. וכ"כ הט"ז בסי' רל"ו ס"ק ז' לדעת הרמב"ם. א"כ א"ש לישנא דשאיני גבי נדרים נמי וכן נראין דברי הרמב"ם בספ"ו מהל' נדרים מי שנשבע או נדר שלא ידבר עם חבירו כו'. ובפ"ח כתב נשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים כו' נשבע או נדר שלא יכנס לביתו כו' וכן העתיק הש"ע לקמן סי' רי"ח. אלמא דנדר שאחר בלשון שבועה שאסר נפשו על החפץ מהני וגם דברי השעה"מ אינם מחוורין שכתב דא"צ להגיה בדברי הרמב"ם שאני משום דאיכא למימר דס"ל להרמב"ם דקונם שאיני הוי ג"כ לשון נדר ולא לשון שבוע' כמ"ש התוס' בפ"ק דנדרים דלשון שבוע' הוא שאוכל או שלא אוכל אבל שאני או שאיני שייך לנדרים ע"כ. ומשמע דאלו נדר שהוציאו בלשון שבועה ודאי לא מהני לדעת הרמב"ם וכבר הוכחנו דזה אינו: