(סי' רמ"ב סעיף ט"ו בהג"ה) אבל מותר לומר רבי מורי פלוני. נראה דאף ר' פלוני שרי והכי מוכח בברכות (דף ס"ב) ועוד נראה דה"ה באב שרי ובזה א"ש הא דברכות (דף ה' ומ"ח) דאמר ר' אבא ברי' דרחב"א הכי אמר רחב"א אמר ר"י והקשה בס' תי"ע דאיך קרא ר' אבא לאביו בשמו ובגליון רצה להגיה (בדף ה') הכי אמר אבא. ולפ"ז צריך להגיה גם בדף מ"ח ולפמ"ש א"ש וא"צ להגיה בשום מקום:

(שם בש"ך) בהנהגת הוראות איסור והיתר. מה שחלק על הג"ה שמביא בשם מהרי"ק שורש מ"א דאפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד מקרו רבים וכתב שאין הפי' כן במהרי"ק שם. נעלם ממנו מ"ש מהרי"ק עצמו בשורש נ"ב ושם פי' כן בפירוש בשם קבלת רבותי. והביא ראיה לזה מחולין (דף ל"ו) ובס' תפארת למשה כ' הראי' מדנפשי' וגם הוא לא זכר שכ"כ מהרי"ק. ושוב מצאתי שהשיג על הש"ך בשו"ת שער אפרים. ומ"מ הראי' מחולין י"ל דהתם איירי בהכשר דלעת של תרומ' ותרומת ירק דרבנן ומצאתי שכ"כ בשו"ת נ"ב מ"ת חלק ח"מ ואם כן בדאורייתא אפשר דא"מ וכדע' הש"ך. אמנם יש סתירה לדבר זה ממ"ש בס' המאור שם בשם יש מפרשים דמש"ה קאמר רב אשי שם כגון זאת תולין כו' משום דדלעת חולין הוא וה"ק דבתרומת דגן כה"ג דמדאוריי' תולין. אך רש"י שם כתב דגירסא דלא צריכה היא. אלא דק"ל דמפרש"י בב"ק (דקט"ז) מוכח דמב' טעמים לא הוי רוב כלל ואף בדרבנן. ומיהו בדיני ממונות לכ"ע מצרפינן לדעת רבים אף למחולקים בטעמם כמו עדות מיוחדת שכשרה בד"מ וכ"כ הנ"ב שם. והארכתי בזה בחיבורי להרמב"ם פ"ח מהל' תמידין ומוספין הלכה ט"ו. עוד כתבתי בזה בספרי משכיל לאיתן ריש יומא: