(סימן רנ"ח סעיף ה' בהג"ה) ואפי' היו אפוטרופסי' שנים ומת אחד מהן אין הקהל יכולים למנות אחר אלא הנשאר יעשה מה שירצה וכמו שצוה הנותן. דין זה מתשו' הרשב"א. והט"ז תמה עליו דכיון דהמצווה מינה שנים אפשר שלא האמין לאחד מהם אם לא בצירוף חבירו ולמה יהיה נאמן עכשיו לבדו. ונר' דלק"מ דהרשב"א לשיטתו אזיל שכתב בתשו' אחרת דכ"מ שאמר פלוני ופלוני משמע אפי' אחד מהם עד שיפרוט שניהם ביחד. ומטעם זה פסק דאם השביע בנו או חבירו שלא ילוה מעותיו כ"א ברשות ראובן ושמעון ומת א' מהם מותר להלות ברשות האחד. וכמ"ש הג"ה לעיל בסי' רט"ז והמחבר בסי' רכ"ח כ' הדין ג"כ בששניהם חיים. אלא דהט"ז שם הקשה דמנ"ל להקל דנימא שנתכוין לפי' היותר פשוט דהיינו שניהם יחד ועוד הקשה שם ופירש שם דברי הרשב"א בע"א. אך אין דבריו מוכרחים כמש"ש והעיקר שדברי הרשב"א כפשטן דאף להקל פוסק כן דמשמע אפי' א' מהם וא"כ א"ש דברי הרשב"א דכאן:

(שם סעי' ו') הנודר צדקה א"י לחזור בו אא"כ נשאל לחכם. כ"מ בתשו" הרשב"א סי' תרנ"ו:

(שם סעיף י"ג בהג"ה) דאם לא הוציא בפיו אינו כלום. ומ"מ ירא שמים יקיים ודובר אמת בלבבו. וכ"ה בריטב"א וכ"מ בתענית (דף כ"ב):