(סימן כ"ח סעיף ח') מי ששחט הוא יכסה. עיין בכרו"פ שכתב דבדרך ותורת שליחות ולא דרך כיבוד יכול השוחט והאב לצוות לאחר לכסות או למול ולא כמ"ש הש"ך בח"מ סי' שפ"ב דמי שהוא מוהל א"י ליתן את בנו לאחר למול. ובסה"מ כתב דגם הש"ך מודה דבתורת שליחות שפיר דמי. וכ"מ בשבת (דף קלג) דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר כו' ע"ש דמשמע דאפי' יכול למול בעצמו אפשר ע"י אחר בדאיכא וכ"מ בתב"ש והארכתי במ"א ובס' בינת אדם כתב כא"ז והש"ך משום דא"מ דגלי קרא דוכסהו וכן וימל אברהם דמשמע בעצמו וכדאמר בסוט' (דף כז) מנחות (דף צג) והוא כר' יאשי' בב"מ (דף צ"ה) והסוגיא דשבת (דף קל"ג) דש"ה דאינו אלא ענף המצוה שימול האב בעצמו וענף א"ד לל"ת. ובכה"ג כתב בסה"מ סי' קצ"ה דמשום דמצוה בו יותר אין מצוה מן המובחר דוחה שבת. וק"ל דבמנחות (דף ס"ד) מצינו דמצוה מ"ה דוחה שבת גבי קרבן:

(סעיף י"א) כסהו הרוח כו' ונתגלה חייב לכסות. עיין בתב"ש אם הוא דוקא בדברים שאין מכסין או אפי' כסהו בדברים שמכסין. ונראה דמוכח מתוספות דר"פ כ"ה (דף פ"ג ע"ב) ד"ה צריך דאף אם כסהו בדברים שמכסין משום דמצוה שיתן הוא העפר שלמעלה: