(סימן ש' סעיף ו') המנהיג בהמות ומכניס חבלים כו' אבל אם קשרם כולם נעשו כלאים ואסור לו לכרכם על ידו. וכתב בה"ג דיש מתירין הואיל ואינו מתכוין. ונראה דהעיקר כפסק המחבר דאסור משום דהוי פס"ר כמ"ש הש"ך דכן אתיא סתם מתני' דשבת (ד' נ"ד) דתנן ולבד שלא יכרוך כו' וגם אינה סותרת סתמא דמתני' דכלאים וסתמא דמתני' דנזיר דאתיין כר"ש אבל לדעת היש מתירין סתרי סתמי אהדדי. ועוד דאי איתא דאיכא סתמא בשבת כר' יהודה מאי פריך התם (דף פ"א ע"ב) א"ר יוחנן דאסר מסתמא דנזיר דאימא דפסק כסתמא דמחמיר וכן דעת הרמב"ם והתוספות והרא"ש והרשב"א והג"א בפ"ב דשבת (דף כ"ט) ופ"ב דפסחים (דף כ"ה) והר"ן בפ' שמונה שרצים. גם ק"ל מסוגיא דמנחות (דף ה') דקאמר דכלאים אישתרי לגבוה ואי איתא דאם אינו מכוין להנאה ליכא איסור מאי שריותא לגבוה הא איירי שא"מ להנאה. וכן קשה לפ"ז דאיך יליף מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת: