(סימן ש"ל סעיף ד' בש"ע) אם ספק חייב. עיין בש"ך שהניח בצ"ע למה סתם ולא ביאר דהאידנא דחלה דרבנן פטור מספק ולפמ"ש המשנה למלך בפ"ז מהל' תרומות דמחמירין בספק תרומה בזה"ז אף בחזקת היתר ושאני ספק תרומה בזה"ז משאר איסורי דרבנן א"ש דה"ה חלה שדינה כתרומה ומש"ה מחמירין גם גבי ספיקא דגר שהי' לו עיסה ולא נודע אימת גלגלה אע"פ שהיה לה חזקה להיתר כמ"ש רש"י בחולין (דף קל"ד) וע"ש הטעם דמחמירין בדאורייתא משום שיש בה מיתה וה"נ מחמירין בה אף בזה"ז. ובחי' להרמב"ם בהל' תרומות פ"א ובה' בכורים פ"ו הוכחתי שכן הוא גם דעת הרמב"ם ויש ליתן טעם לזה ע"פ מ"ש המ"ל בפ"ח דמלוה גבי שמיט' בזה"ז דרבנן דלא מהני בה תנאי שלא תשמטנו כיון שעיקרה דאוריי' ואין חילוק בין דרבנן לדאורייתא אלא בזמן עשו בו חיזוק כשל תורה ע"כ. והך טעמא שייך נמי גבי תרומה וחלה בזה"ז שהחמירו בהו חכמים גבי ספק כמו בשל תורה. ועוד דמהרה יבנה ביהמ"ק ויקילו ג"כ כדהשתא כדאיתא בפ"ק דביצה ושארי דוכתי. ובזה נסתלקה קושיי' ס' מקום שמואל בנדה (דף ל"ג) וכה"ג כתב המ"ל בהל' בכורות בענין חזקה שליח עושה שליחותו. וזה דלא כס' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' כ"א דלמ"ד תרומה בזה"ז מדרבנן אמרינן בהו חזקה שליח כו' ותמה על הש"ע שלא כ"כ. ולפ"ד אין תמיה: