(סימן מ"ז סעיף א) בהמה שנמצאו בה ב' מעיים כו'. אם חזר ונתערב עם המעי ונעשה א' משני ראשיו ה"ז מותרת ואין כאן יתר ופשוט דאם ניקב אותו המעי יתר דה"ל נקיבת הדקין ר"ל אותן המעיין העיקרים ניקבו שהרי הן פתוחין למעי היתר וכיון שהוא ניקב הרי ניקבו הם. וכמ"ש הג"ה ס"ס זה. וה"ז דומה לעינוניתא דורדא או שאר אונא יתרת שאם ניקבה טריפה. וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מה"ש דורדא שניקבה טריפה. והכי מוכח להדיא ברש"י ותוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן והט"ו סימן ל"ט ס"ו שכתבו דורדא לכל היכי דסריכא טריפה. וקשה מה בכך הא לפי דעתם חסרה הורדא כשירה. וקיי"ל סימן נ' כל מידי דאי נקיב טריפה ה"ה חסר דטריפה ואי כשרה בחסר גם בניקבה ה"ל לאכשורה. וכה"ג איתא בד"מ ר"ס מ"ה. ועוד כיון דיותרת היא אמאי טריפה יש בה. הרי פסק הש"ע סימן מ"ד דאם הקטינה הכוליא יתר כשר. וכ"כ הבאה"ט שם ובסימן מ"ג לענין טחול. וצ"ל דגבי ריאה ומעיים שאני דכיון דרוח הריאה נכנסת לורדא אם היא ניקבה הרי ניקבה הריאה וכן במעיין. זהו הנ"ל ברור. ושוב מצאתי שכן מוכח להדיא במרדכי פא"ט סימן תרל"ו ע"ש. וא"כ ע"כ לא מכשר הג"ה בסימן ל"ה אלא גבי הפוכה אם הקטנה היתרת נתהפכה אבל בניקבה אין להכשיר שם מטעם הנ"ל. ומיהו בשאר איברים יש להתיר טריפות ביתר כמ"ש הצ"צ גבי טחול עיין לעיל סימן מ"ג: