(סי' ס"ח סעיף ה' בהג"ה) ויש אוסרין מה שבתוך הקליפה דהיינו הטלפים כו'. במ"י כלל ט"ו ס"ק ל"ד כתב דאם בשלו הרגל לאחר שנמלח עם טלפים ולא חתך מה שבטלפים דלא אמרינן בזה איסור דבוק:

(ש"ע סעיף י"א) אפילו בכלי שני י"א שלא ימלוג ואם מלג מותר. האי י"א הוא הרשב"א דס"ל דכלי שני אע"פ שאינו מבשל מ"מ הוא מפליט ומבליע. כמ"ש הי' ק"ה ס"ב. וכתב הש"ך דלהרשב"א אפי' בדיעבד אסור והשיג על רמ"א בת"ח שכתב דלהרשב"א בדיעבד שרי (ע"ש) ואישתמיטתיה מ"ש הרשב"א בתשובת הביאו הב"י ר"ס ס"ט ועוד שם גבי אם נכבש הבשר מע"ל בלא מליחה. שכתב להדיא דאע"פ דכלי שני מבליע ומפליט מ"מ מהני מליחה דע"י מליחה יצא הדם שבלע ממקום אחר אגב דמו. ושרי להניח בכלי שני חתיכה שיש בה קרח וכפור. ומיהו מדברי הרשב"א אלו משמע דאפילו לכתחילה שרי. וע' במ"י כלל ט"ו ס"ק ה'. והכי אי' בת' מיימוני השייכים להמ"א סי' ד' בשם תשובת ר' שמשון בר' אברהם. ולזה נתכוון הרמ"א שכתב דלהרשב"א שרי. ולא כמו שעלה על דעת הש"ך שהרמ"א נתכוון להרשב"א שהוא ר' שלמה בן אדרת ז"ל שחיבר ס' תה"א ומש"ה השיג עליו ולא עיין יפה. ועיין בהל' ריבית ס"ס קע"ו דשני רשב"א היו א' הוא ר' שמשון בעל התוס'. והב' הוא ר' שלמה. וע' במ"י שם. וכן באו"ה כלל י"ז משמע דהרשב"א מתיר בדיעבד ולא אסר רק לכתחלה כמו כפלי עלוי' בישרא. וע"ש בכלל א' שכתב גם כן דהרשב"א מתיר כמ"ש הב"י: ועיין בראב"ן סי' כ"א דה"ה אם מלג בכלי שני ונמצא א' מהן טריפה דאין אחרות נאסרו וכן הכלי משום דכלי שני אינו מבשל ואין לחוש דילמא פליט הטריפה ונבלע בכשרה דרותחין צומתי' ואין מפליטין כדאמר גבי כזית בשר שנפל ליורה וגבי כבד דאי פליט אפילו תרי כשירי נמי לא דדלמא פליט האי דם ובלע אידך ואפילו חד נמי לא דילמא פליט והדר בלע ע"כ:

(שם ש"ך ס"ק ל"ד) דמסיח לפי תומו לא מהני הכא. גבי מליגה. עיין במ"י כלל ל"ב שהשיג על הש"ך דהא לא איתחזק אי' דלא ליעול מליחה וצליה ע"ש: