(סימן פ"ט סעיף ב') צריך לקנח פיו ולהדיחו. וז"ל הטור יש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאכלו והוא עולה בשביל קינוח והדחה. ויותר טוב להיות כל א' בפ"ע עכ"ל. ועיין סי' קט"ז ס"ג בהג"ה לענין רחיצת ידי' והפה בין דג לבשר וה"ה הכא:

(שם ס"ג בהג"ה) שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כמו אחר בשר עצמו. בד"מ מוכח דלאו דוקא גבינה עצמה אלא אפי' תבשיל של גבינה אחר תבשיל של בשר נהגו להחמיר וכ"כ מהרש"ל. אבל מדברי הג"ה בסמוך לא נראה להחמיר בזה. וכ"כ המ"י כלל ע"ז ובס' א"ז בא"ח סי' קע"ג שזהו דעת הג"ה דמהני קינוח והדחה:

(שם) מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה. כתב הש"ך לקמן ר"ס צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה שרי דה"ל נ"ט בר נ"ט דהיתרא ונראה דאתי לאשמועינן אפי' אם אין הקדירה רחוצה יפה ע"ש. וכתב א' מהאחרונים ס"ק י"ד. ולא אבין הלא לרמ"א שם אסור. וכבר הקדימוהו המ"י וס' א"ז שם וי"ל דהש"ך מדייק מהב"י שהוא מקור דין זה שכתב הג"ה דלדידי' שרי לכתחילה נ"ט בר נ"ט ומאי אתא לאשמועינן בזה. ותירץ דאתי לאשמועינן אפי' אם הקדירה אינה רחוצה וא"כ ה"ה לדידן וכ"מ בפמ"ג. וצ"ל דאיירי אפי' בדידעינן שלא היה ס' נגד השומן דאי מסתמא הא אמרי' שהיה ס' כמ"ש המ"י וא"כ אכתי מאי למימרא. ומיהו מלשון הב"י בא"ח סי' קע"ג משמע דלדברי האוסרי' קאמר מדמסיים ואם מותר לאכלו עם גבינה כ' ר' בי"ד סי' צ"ה. וכן בס' א"ז מחמיר ועיין בס' בל"י שכתב דאם נותן הממשות טעם בתבשיל אסור:

(שם סעיף ד') אסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר. נראה דעל מפה ארוכה מותר לאכול מצד א' בשר ומצד הב' גבינה. וראי' ממ"ש המחבר לעיל סי' פ"ח גבי ב' אנשים שאוכלין זה בשר וזה גבינה על מפה א' דאם יש היכר ביניהם שרי. ועוד ראי' מהש"ס דפ" כה"ב (דף ק"ז) וכן כתב הט"ו ר"ס צ"א צורר אדם בשר וגבינה במטפחת א' ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. וק"ל: