Yad Eitan on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בכ"מ: ומ"ש מפי השמועה למדו וכו'. בספרי פ' קרח והזר הקרב יומת לעבודה עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וזר לא יקרב אליכם. וכ"ה בזבחים (דף ט"ז):
במל"מ: אינו יודע דאמאי השמיט רבינו הא דקתני בברייתא דיומא (דף כ"ד) גבי זר המעלה ע"ג המזבח דחייב בין דבר כשר ובין דבר פסול כל שאם עלה לא ירד. ואע"ג דברייתא זו אתיא כלוי דמחייב זר בתרומת הדשן אע"פ שאינה אלא עבודת סילוק ולא קיי"ל כוותיה בזה מ"מ בהאי דינא דמחייב אף מקטיר דבר פסול שאם עלה לא ירד לא מצינו מי שחולק בזה ע"כ. ויש לי ליישב דעת רבינו בטוב טעם דנראה דהך מילתא במחלוקת שנויה והך ברייתא דיומא לאו דכ"ע היא אלא דוקא אליבא דלוי מיתנייא דכיון דס"ל דחייב זר בעבודת סילוק מבחוץ ומבואר בסוגיא שם דהיינו מדרשא דקרא דכתיב ועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת ודריש ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ולמבית לפרכת הוא דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק אבל בחוץ אפי' עבודת סילוק נמי מחייב כגון בתרומת הדשן ומשמע דלא ס"ל הא דאיתא בספרי קרח דיליף לפטור זר מעבודה שאינה תמה מק"ו דבעל מום ואיהו יליף ליה בתורת כהנים פרשת אמור מדכתיב לחם אלהיו לא יגש להקריב מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה וכו' ופירשו דהיינו שהוא עבודה תמה וכמ"ש לעיל בפ"ו. וכוונת הברייתא היא דלחם היינו הקטרת אימורים וכדאיתא בספרי פנחס לחמי אלו האימורין והקטרת אימורין הוי עבודה תמה. ומיניה ממעט דאין חיוב בעבודה שאינה תמה. והך תנא לא ס"ל דרשא דועבדתם משום דאיצטריך ליה לדרשא אחרינא בפסחים (דף ע"ג). אבל סוגיא דיומא דיליף מועבדתם למעט עבודה תמה לא ס"ל להך דרשא דספרי וכיון דלוי לא ס"ל להספרי והת"כ מש"ה מצי לחייב זר בעבודת סילוק וגם מעלה דבר פסול דאילו להתנא דהספרי והת"כ דילפי מלחם אלהיו ע"כ לא מצי לחייב דבר פסול דלחם אלהיו כשר משמע. וגם לא מחייב בעבודת סילוק גם בחוץ כיון דבעי דומיא דלחם דהיינו הקטרה. והשתא א"ש דרבינו לטעמיה שהעתיק בסוף הל' תרומות לההיא דפסחים וא"כ ע"כ ס"ל כהספרי והת"כ דבעינן דומיא דלחם שראוי להקרבה לכתחילה ודוקא אליבא דלוי מחייב דאיהו לא בעי דומיא דלחם שהרי מחייב בעבודת סילוק בחוץ. ולפטור עבודה שאינה תמה יליף מועבדתם. אבל רבינו דלא יליף מועבדתם וגם פוטר בעבודת סילוק ובעי דומיא דלחם לדידיה ליכא לחיובי למעלה דבר פסול ומש"ה השמיט רבינו לברייתא דיומא:
הדלקת נרות כשרה בזרים. יש לי להביא ראיה לזה מסוגיא דיומא (דף כ"ז:) גבי הא דקאמר ר' זירא יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר ופריך עלה והרי איברים ופדרים ומשני סוף עבודה דיממא הוא. והשתא הל"ל מהדלקת נרות שהיא עבודת לילה ופסולה בזר אלא ש"מ דקושטא דכשר בזר. ואין לומר דהדלקה היא סוף עבודה דיממא משום דדישון המנורה הוא תחלת ההדלקה וכמ"ש התוס' ביומא שם בד"ה אין זה חייב כו' דלא משמע הכי במנחות (דף פ"ט ע"א) ועיי"ש בתוס'. ובלא"ה דברי תוס' הנזכר תמוהים כמ"ש מהרש"א אלא העיקר כפי' הי"מ שם:
הטמא ובעל מום ושלא רחץ ידיו ורגליו ששמש במקדש אינן חייבין אלא על העבודות שהזר חייב עליהן מיתה ועל שאר עבודות באזהרה. ועיין בכס"מ שפירש כוונת רבינו דה"ק אין חייבין כל חד כדאיתיה טמא ושלא רחץ ידיו ורגליו מיתה ובע"מ מלקות אלא על עבודות שהזר היה חייב מיתה. ולפ"ז צריך לימוד דמניין לו לרבינו לומר דבעל מום קיל מכלהו ופטור אף ממלקות בעבודות שאין הזר חייב מיתה. ודברי הרי"ף שהביא הכס"מ בסמוך שכתב דיליף מזר שאין חייב אלא בעבודה תמה ועבודת מתנה כו' אינן מספיקין כלל דהא בזר גופיה איכא חיוב מלקות מיהא בכל עבודות. ונראה שלמד כן רבינו מהא דתניא בפ"ק דזבחים (דף נ"ג) קבלוהו פסולין אין חייבין עליו ופירש"י דבעינן עבודה תמה שאין אחריה עבודה. משמע דבכל הפסולין קאמר שאין חייבין חיובן כל אחד כדאיתיה אלא על עבודה תמה כו' וא"כ בעל מום שחיוביה לעולם אינו אלא ארבעים אינו חייב כלום בעבודה שאינה תמה כו'. ועיין במ"ש המ"ל פ"ב מהל' תמידין בזה. ושוב מצאתי ראיה לזה מהא דאיתא בספרי פ' קרח הובא בילקוט שם בפסוק והזר הקרב יומת לעבודה או אינו אלא לעבודה ושלא לעבודה אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה אינו דין שלא לענוש בו אלא לעבודה ע"כ. ולפ"ז כיון דיליף זר מבעל מום משמע דבעל מום נמי אינו חייב אלא בעבודה שהזר חייב ולא חמיר מיניה: