מחרים אדם מן בקרו אבל לא יחרים כל בהמתו ואם החרים את הכל הרי אלו מוחרמין. כתב הכ"מ דבמתני' דערכין איתא ואם החרים את כולן אינן מוחרמין דברי ר"א ומשמע לרבינו דרבנן פליגי עליה וכן מפורש בתוספתא ופסק כוותייהו ע"כ. וקשיא לי דזהו בהיפך ממ"ש הכ"מ עצמו בפ"א דתמורה הלכה י"ז אמ"ש רבינו הממיר בכלאים או בטריפה אין הקדושה חלה עליהן וז"ל משנה ספ"ב דתמורה ואע"ג שהיא שנויה בשם ר"א כתב רבינו בפירוש המשנה הלכה כר"א ואין חולק עליו (ועיין תוס' ספ"ח דיבמות) והקשה דבתוספתא תנא דלת"ק עושין תמורה ותירץ דמאחר שבמשנה לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא עכ"ל. וא"כ הכא נמי אמאי סמך רבינו כאן על התוספתא דתנא דרבנן פליגי אדר"א ולא אמר דמאחר שבמשנה לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא כדאמר התם בתמורה [ועיין כ"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח הלכה י']. לכך נראה דאין טעמו של רבינו כאן משום דסמך על התוספתא כמ"ש הכ"מ אלא טעמו דסמך אסוגיא דגמרא דפ"ה דבכורות (דף ל"ב) דקאמר התם סתמא דתלמודא מה לחרמין שכן חלין על הכל:

האומר שור זה הקדש לאחר שלשים יום ושחטו בתוך שלשים יום ה"ז מותר בהנאה. הכ"מ לא הראה מקורו. והוא בתוספתא דתמורה פ"ד ובירושלמי פ"ב דנזיר וכ"מ מהא דאיתא בירושלמי פ"ז דגיטין ופ"ג דקידושין דאם אמר מעכשיו ולאחר שלשים יום אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וא"י לחזור בו ואם לא אמר מעכשיו רק לאחר שלשים יכול לחזור בו ואם מכרו בתוך שלשים מכור, וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א בפ"ב דנדרים (דף ל' ע"א) וכיון דיכול לחזור ואם מכרו מכור ה"ה דאם שחטו מותר דאין לך חזרה גדולה מזו, ואע"ג דשם משמע דלא ברירא ליה להרשב"א דיכול לחזור מיהו בתשובה פשיטא ליה דיכול לחזור תוך ל'. ועיין בשו"ת ושב הכהן סי' כ"ד. ולכאורה יש להביא ראיה לאידך גיסא דרבינו לא ס"ל כהרשב"א אלא דאף בתוך שלשים א"י לחזור ממ"ש רבינו בפכ"ב מהל' מכירה הנודר ואמר מה שתלד בהמתי יהא הקדש א"י לחזור בו ואע"פ שעדיין לא חל ההקדש וה"ה תוך ל'. וראיתי שכ"כ בפשיטות הרב בעל מחנה אפרים בהל' נדרים סי' י"ב. אולם בהל' צדקה סי' ד' מבואר דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד חזרתו חזרה כמ"ש כאן:

במל"מ: וצ"ע דרבינו פסק בפ"א מהלכות אלו דלא כר"מ. וכבר הקדימו בבה"ז. ועיין מ"ש בס' מים חיים ובס' צ"ק: