גר מביא וקורא. עיין בהגהות ס' משנה למלך שמביא בשם מהר"ם בן חביב בס' כ"י ובס' כפות תמרים דלעתיד לבוא יטלו נחלה בא"י ותמך יסודו על מ"ש ביחזקאל סי' מ"ז וברבה קהלת והיינו דכתיב ביחזקאל והיה השבט אשר וגו' שם תתנו נחלתו ומביאו ברבה קהלת. והבין המהר"ם ב"ח שהכוונה היא כפשטיה שיטול הגר נחלתו בא"י בתוך ב"י. ונמשך אחריו בעל הגה"ה שבספר מ"ל ובס' משנת חכמים ואישתמיטתייהו לכולהו הא דאיתא בספרי פ' בהעלותך אההוא קרא דיחזקאל וז"ל וכי יש לגר נחלה בא"י אלא אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה כו' והכי איתא בילקוט פ' שלח לך וז"ל וכי יש להם נחלה בא"י ואיזו היא נחלתו זו כפרתו לימד אם נתגייר עם השבט שיתכפר עמו כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר וגו'. ובלא"ה קשה לי על מ"ש דה"ט דמביא וקורא ויכול לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו משום שהוא לשון עתיד ולע"ל יטלו חלק בארץ דא"כ לא איצטריך לרבינו לומר גבי כהנים ולוים דמביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש דתיפוק ליה מטעם שלעתיד יטלו חלק בארץ כדאיתא ביחזקאל ובש"ס ב"ב (דף קכ"ב) וכ"ה בסמ"ג והביאו המ"ל סוף הל' שמיטה. ובישוב קושיית מהר"ם ב"ח כבר כתב הרדב"ז בסוף ח"ב בע"א דגבי בכורים הקדים אשר נשבעת לאבותינו ומהם אנו זוכין והגר בכלל משא"כ גבי ודוי מעשר הקדים אשר נתת לנו ולכך ממעטינן גר שלא נטלו חלק בארץ: