המבשל שליא בחלב כו' פטור. משמע דאיסורא מיהא איכא והקשה הלח"מ דמנ"ל הא מסיק בפ' כל הבשר דלא אצטריך קרא למעוטה דפירשא בעלמא היא. ולק"מ דרבינו אזיל לטעמיה שכתב לעיל בפ"ד ובפ"ה הל' י"ג דשליא של נבילה וטריפה או של בהמה טמאה או שיצאה מקצתה אסורה. אלמא דס"ל דלענין איסור לא אמר דהוי פירשא ושם ביאר הה"מ טעמו מדסמכו בגמ' ס"פ המקשה היתרא כשנמצאת בבהמה למקרא שכתוב כל בהמה תאכלו לרבות את השליא ואמרו שאם חישב עליה מטמא טומאת אוכלין ואין זה במה שהוא כפרש גמור. וע"כ מפרש רבינו דהא דאמר בפכ"ה דהוי פירשא אינו אלא לענין חיוב בלבד אבל איסורא איכא:

המבשל עור וגידין ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים בחלב פטור. בברייתא דפכ"ה לא נקט אלא העצמות והגידים והקרנים והטלפים שבשלן בחלב פטור. אבל יצא לו לרבינו מהא דתניא ס"פ המקשה בנבלתה ולא בעור ולא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים וטלפים. ובר"פ העור והרוטב מבואר דאפי' עקרי קרנים וטלפים הרכים אין מטמאין טומאת נבלות. ופסקו רבינו בפ"א מה' אבות הטומאה הל' ז' ומשם למד רבינו דה"ה לענין חיוב לא הוי כבשר וכמבואר מדברי רבינו והה"מ לעיל בפ"ד הל' ח"י עיי"ש. ומ"מ איסורא מיהא איכא ואפי' בעור: