Yad Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור. רבינו מפרש דהא דאמרינן בשבת (קמ"ט) ודיוקני עצמה אף בחול כו' היינו דיוקנאות של ע"א. כ"כ הכס"מ וגם התוס' פי' כן. ויש לה"ר לזה מהירושלמי דר"פ כל הצלמים ע"ש. וכ"מ מהא דאי' בת"כ אל תפנו אל האלילים לעובדם ר' יהודה אומר אל תפנה לראותן ודי, משמע דאף ר"י דמחמיר אינו אלא בע"א. ואי אמרת דהא דשבת בנוי הו"ל ג' מחלוקת בדבר, אך לפי' רבינו אתיא כר"י. ומ"ש הכ"מ דאי דהתם איירי בע"א מאי בעי מאי משמע הא פשטא דקרא הכי משמע שלא יפנה ויביט אל האלילים, לק"מ לפי הת"כ דת"ק מפרש אל תפנו לעובדן והיינו דפריך מאי משמע דאיירי בהסתכלות לבד דאי משום דא"ע לעובדן א"א ללקות דה"ל באם א"ע לכך נאמר דפשטי' נמי משמע כן וא"כ שפיר לקי עליה:
אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות. ברכות (דף י"ב):
ישראל שעבד עבודת כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו. בהשגות א"א אעפ"כ אסור לאבד ממונו בידים מדי דהוה אמסור. וכתב הכס"מ דרבינו לא נזקק לכתוב חילוק זה שאינו כתוב בגמ'. ונראה דמ"מ נלמד הוא מכלל דברי רבינו לקמן בפ"ד שכתב דיחיד העובד כוכבים ממונו ליורשיו, וממילא מישתמע שאסור לאבד ממונו וכמ"ש גבי מסור סוף הל' חובל. ועוד י"ל דסמך רבינו על מ"ש פ"ו מה' נחלות ישראל שהמיר יורש קרוביו הישראלים כשהיה ואם ראו ב"ד לקנסו כו' ואם היה הממון מופקד ביד אחר אם יכול לזכות בהן עיין בח"מ סי' רפ"ג בהג"ה, ומיהו לאבדו גרע וכדמוכח ממ"ש הג"ה בח"מ סי' שפ"ח ע"ש. ועיין מ"ש המ"ל רפ"ה דמלוה. וכל זה דלא כמ"ש בשו"ת אמונת שמואל סי' י"ז דמותר לאבד ממונו ביד לכ"ע דלא שייך ביה טעמא יכין רשע וצדיק ילבש. וליתא כמבואר מדברי רבינו והראב"ד. וצ"ע בשו"ת תה"ד סי' שמ"ט:
וכן האפיקורסים מישראל כו' ואין מקבלין אותם בתשובה לעולם כו'. עיין בכס"מ והפר"ח הניח דברי הכס"מ בצ"ע. אך דברי רבינו יש להם טעם כמ"ש הרדב"ז בתשובה דאע"ג דאין דבר שעומד בפני התשובה מ"מ אין יוצאין אצלנו מחזקתן דאפשר שאין תשובתן שלימה ויחזרו בהם כיון שעוברים בשאט בנפש ותרים אחרי מחשבות לבם הרע והמצות בזויות בעיניהם. וי"ל בזה הא דאיתא בסוטה ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' בארור סגי ליה והיינו משום דמשמע דאיירי באפיקורס שעובד ע"א להכעיס דלא מהני תשובה לקבלו ובארור אמרינן בו קללה בו נדוי כו' כמו מנודה משמע שמקבלין אותו לאחר שעבר הזמן. ועיין מ"ש מהרש"א שם שדבריו א"מ. ויש לה"ר לרבינו מריש חולין דהקשה אהא דאכל יהושפט משחיטת אחאב והקשה בס' חפץ ה' דאימא דאחאב עשה תשובה בסוף ימיו, ולפ"ד רבינו א"ש: