Yad Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפיכך העובדים אילנות הנטועים מתחלתן לפירות מותרין. הלח"מ הקשה דבע"ז (מ"ה ב') משמע דלרבנן דס"ל אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר דרשי קרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם. וכיון דרבינו פסק כרבנן אמאי לא הזכיר דין דלכנות לה שם. ונראה שנעלם ממנו הסוגיא (מ"ח) דאסיק רב אשי התם דאיפוך רבנן לדר' יוסי בר' יהודה ודר"י בר"י לדרבנן דלפ"ז אדרבה דרבנן דרשי ההוא קרא לשרש אחריה ולא לכנות לה שם וא"ש. עוד י"ל דרבינו מפרש דלאו למימרא דצריך לכנות לה שם אלא לומר דמותר דהו"א דשם אלהים אחרים לא תזכירו היינו אפילו בשם גנאי וכ"מ במכילתא. ולפ"ז א"ש דלהתיר להזכיר בשם גנאי יש ללמוד ממ"ש בספ"ה דמשמע מדקדוק דבריו דהתם דבשם ע"א שקורין אותה העכו"ם איירי עיי"ש. ודבר הלמד מעניינו דסמך לעיל מיניה שלא ישביע העכו"ם ביראתו דהיינו ודאי בשמה שקורא אותה:
אבני הר שנדלדלו ועבדן במקומן מותרות. עיין בהשגות והכס"מ כתב שהיה לרבינו גירסא אחרת בגמ', ועיין בס' ת"ח ובש"ך ביו"ד ר"ס קמ"ה שכתבו טעם לדעת רבינו ע"פ הירושלמי, ועיין בס' באר יעקב: