כל האוכל תרומה מברך כו' אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה כו'. שגם אכילת קדשי הגבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם. הכס"מ לא הראה מקורו והוא מבואר בפסחים (דף ע"ג) ובירושלמי פ"ח דתרומות איפלגו בה רב ור"י אי הוו קדשי הגבול כעבודה וגם בזה"ז ופסק רבינו כר"י דס"ל דגם קדשי הגבול בזה"ז כעבודה. והסוגיא דיבמות (דף ל"ד) והרי תרומה דאין זמנו בהול ופטור וכו' וקדחיק לשנויי הכא בתרומה ע"פ עסקינן. אליבא דרב קאי התם דפליג עליה דר"י בירושלמי וס"ל דלא איקרי עבודה דקאמר התם על דעתיה דרב ובלבד בקדשי מקדש. ולפ"ז לא הומ"ל משום דאכילת תרומה איקרי עבודה כדאמר בפ' א"ד. ומיושב קושיית התוס' ביבמות שם. וגם מהא דפסחים יש ללמוד הא דמשמע מדברי רבינו דגם נשים ועבדים של כהן שאוכלים בתרומה מברכים וגם אצלם חשבינן אכילת תרומה עבודה מדסתם רבינו דכל האוכל תרומה מברך ונתן טעם מפני שהיא כעבודה. דהכי מוכח בגמ' התם דהא מטעם זה פטר שם אשת כהן ועבדו שהיו אוכלים בתרומה וא"ל מת בעלך או גירשך כו'. וזה דלא כמ"ש הצל"ח בריש ברכות בפשיטות דדוקא גבי כהנים זכרים אמרינן דהוי כעבודה דילפינן לה מעבודת מתנה אתן את כהונתכם וגבי כהנים כתיב. וא"מ דמ"מ כיון דכתיב קנין כספו יאכל בו י"ל דאתקיש אכילת קנין כספו לאכילת כהן עצמו וכי היכי דאכילתו הוי עבודה ה"נ שלהם. והא דהוי כעבודה אף בזה"ז דליכא עבודה ולא אמר דלא הוי כעבודה אלא בזמן עבודה י"ל דה"ט דקיי"ל דמקריבין אע"פ שאין ביהמ"ק. ומיהו בירושלמי יליף ר' יוחנן מקרא דאל הכהן אשר יהיה בימים ההם: