צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו כדי שתנשא בו. והקשה הלח"מ הא בגמ' פ' נערה (כתובות דף נ"ב) אמרו דהא נמי דאורייתא הוא דכתיב קחו נשים וגו' ואת בנותיכם תנו לאנשים משמע דהוי מה"ת. ותירץ מסברא דרבינו סובר דאסמכתא בעלמא היא. אמנם כן מוכח התם בסוף הסוגיא בדף שאחר זה דקאמר הא נמי תקנתא דרבנן. מוכח דהא דקרי לי' דאורייתא בתחלת הסוגיא לאו דוקא אלא אסמכתא וכ"כ מהרש"א. ועוד י"ל לדעת רבינו דנהי דדרשא גמורה היא מ"מ שפיר קרי לה תקנתא דרבנן ומצות חכמים לפי שיטתו דכל מה שאינו מפורש בתורה אלא שחכמים דרשוהו נקרא דברי סופרים וה"נ אינו מפורש בקרא נדוניא. ולדעת הכס"מ בה' מגילה וחנוכה אף אם מפורש בקרא כיון דאינו בתורה אלא בדברי קבלה ס"ל לרבינו דמקרי מצוה מד"ס. ולפ"ז צ"ל דהא דקרי לה בגמ' לתקנתא נדוניא לבת דאורייתא היינו לומר דיש כח בזה כמו בדאורייתא לגרום לבטל ירושה של בנים. אך דברי הכס"מ א"מ כמ"ש בה' מגילה עיי"ש: