נזיר שגלח שערה אחד כו' וכן אם תלש בידו חייב. הכס"מ נדחק בזה דאמאי פסק כר' יאשי' ולא כר' יונתן. ובחנם נדחק דהא סתם מתני' דתנן שסיפסף כל שהוא חייב כר' יאשי' אתיא וכ"כ התוס':

נזיר שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות שהוא מגלח עליהן ובין בטומאות שאין מגלח עליהן ה"ז לוקה. ותמה המ"ל שדברי רבינו הללו סותרים מ"ש מהל' טומאת מת הלכה ג' שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה וכאן כתב דחייב על טומאה שאינו מגלח עליה משמע שהוא מה"ת והניח בצ"ע. וכ"ה בשו"ת זרע אברהם. ואני תמה איך נעלם מהגדולים הללו מ"ש הכס"מ בפ"ג מהל' ביאת מקדש ובפ"ה מהל' טומאת מת שדעת רבינו היא שאין אותו הכלל אמור אלא בטומאות הפורשות מן המת כגון רובע עצמות ורביעית דם ולא לענין טומאת נגיעה במת כגון טומאת נגיעת שני בראשון שנגע במת דבזה חייבין על ביאת מקדש אע"פ שאין הנזיר מגלח עליה. וז"ש כאן רבינו דנזיר שנטמא למת טומאת ז' בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה כגון שנגע בכלים שנגעו במת שטמא טומאת שבעה וחייב עליה על ב"מ ומש"ה לוקה עליה דהוי ד"ת אע"פ שאין מגלח עליה:

בלח"מ: כבר כתבו התוס' ז"ל בפ' שלשה מינים. צ"ל בפ' ג' דנזיר: