אם נשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו כו'. רבים תמהו דמנ"ל לרבינו שאדם יכול לאסור נכסיו על חבירו בלשון שבועה שאינו חל על החפץ. ואני ראיתיו מבואר בירושלמי פ' בתרא דנדרים רשב"ל אמר לנדרים הזקן מתיר ולשבועות אין הזקן מתיר ואתיא דרשב"ל כהדא דר' יוסי חד ב"נ אתא משרי נדרא קומי ר' יוסי מתעטף ויתיב ליה א"ל מה אישתבעת א"ל איפופי ישראל לא עללה לביתי (פי' נשבעתי באלהי ישראל שלא תכנס אשתי לביתי). א"ל איפופי ישראל ולא עללה לביתך. פי' שזו שבועה גמורה ולא תכנס לביתך ולא רצה להתירו. הרי מבואר שאם נשבע שלא יכנס חבירו בביתו הוי שבועה:

במל"מ ד"ה עוד כתב הריב"ש כו'. אבל לעולם שאם היה נשבע שלא ישא אשה ושלא יגרשנה דלא הוה שייך כולל כו' ואם עבר ונשא אשה וגירש את אשתו בהעלם אחת חייב שתיים כו'. כבר קדמו מהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סימן נ"ג. ויש להביא ראיה ממ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ו) דנזירות הוי כולל ושם אין שוה אלא משום שאינו פורטם ש"ד: