ובגדי אוכלי חוליהן בטהרה מדרס לאוכלי מעשר שני. והקשה הטורי אבן בחגיגה (דף י"ט) דאמאי לא חש רבינו להא דאמר רב שימי התם (דף י"ח) דלא שני להו לרבנן בין חולין ומעשר ולא מחמרי במעשר טפי מבחולין רק באכילה ולא בנגיעה והא מדרס נגיעה הוא. ואינה קושיא דהא איתא בירושלמי ופסקו נמי רבינו דחמיר טומאת מדרס דבגדי פרושין מנגיעת הפרושין עצמן. וטעמו י"ל כדאמר בחולין (דף ל"ה) שאני מדרסות דשמא ישבה עליהן אשתו נדה, ופירש"י ואע"ג דאוכלי תרומה מזדהרי בה שפיר מיהו לגבי קדש לא הוי שמירה וחיישינן הואיל וטומאה מצויה היא ע"כ. ולפ"ז י"ל דמה"ט נמי לא הוי שמירה מחולין למעשר מחשש דנדה דמצויה ודאורייתא הוא. והא דלא אסרו במעשר נגיעה של טמא בטומאה דרבנן בעלמא התם שאני דליכא חשש דטומאה מצויה דאורייתא כמו במדרסות:

בכ"מ ד"ה כתב הראב"ד כו'. תמיהני על פה קדוש כו'. עיין סוף ספר פאר הלכה: