אין נותנין פת בתנור כו' ואם נתן סמוך לחשיכה וחשכה ועדיין לא קרמו פניה כו' אם בשוגג מותר כו'. כתב הכס"מ שתמה הרמ"ך דהא רבינו גופיה פסק לעיל דכל תבשיל שלא בישל כל צרכו אם עבר ושיהה אסור לאכלו. ועיין מ"ש בזה בב"י סי' רנ"ד. ול"נ דרבינו אזיל לטעמיה שכתב הטעם דמותר לכתחילה לתת פת בתנור כשיעור כדי שיקרמו פניה קודם חשיכה משום שאם יחתה יפסיד, הרי דמחלק בין פת לתבשיל דבתבשיל גזר שמא יחתה ואוסר כל שלא בישל כל צרכו אפילו בדיעבד וגבי פת סגי בקרימת פנים אפילו לכתחילה מטעם שאם יחתה יפסיד, וזה יצא לו מהירושלמי דספ"א דשבת דאיתא התם זריזות הן הנשים בפת יותר מבתבשיל מה בין פת לתבשיל תבשיל דרכו לאכול רותח פת אין דרכו לאכול רותח תמן אמרין פת חמה חמתא בצדה פי' שמביא חם חולי המחמם את הגוף ולכך זריזות בו הנשים שלא לחתות בו משתחשך וגם הפת גופיה מפסיד בחתייתו יותר מבתבשיל. ולפ"ז תיתי מתני' דפת לכ"ע אפילו להני תנאי ואמוראי דאסרי בתבשיל ולא ס"ל כמ"ד בשבת (ל"ז ב') דמתני' דפת לא אתיא רק כחנניא דמתיר נמי גבי תבשיל להשהותו כשנתבשל כמאכל ב"ד, אלא ס"ל כהירושלמי דשאני פת מתבשיל, ולפ"ז דגבי פת ליכא גזירה דשמא יחתה מש"ה מתיר רבינו בדיעבד גבי פת אפילו לא קרמו פניה דכיון שנפסד ע"י חיתוי זריזות בו ולא חיישינן לחתוי כלל: