אין סומכין אלא בעזרה ואם סמך חוץ לעזרה חוזר וסומך בפנים. הכ"מ לא הראה מקורו והוא ברייתא ערוכה בתורת כהנים והביאוה התוס' ביומא (דף מ"ה:) ד"ה ה"א: ואם היה בעל הקרבן עומד בחוץ והכניס ידו לפנים וסמך סמיכתו כשירה והוא שיסמוך בכל כחו. כתב הרב בעל כ"מ שהוא מדאמר רב יוסף בזבחים כל הסומך ראשו ורובו מכניס מ"ט כל כחו בעינן. ואינו מכוון דהא רבינו לא פסק כרב יוסף במאי דאמר ראשו ורובו מכניס רק בהכנסת היד סגי ועיין בלח"מ בסמוך ובפ"ד מהל' מחוסרי כפרה. וא"כ תקשי דמנא ליה דבכל כחו בעינן. אלא נראה שיצא לו זה לרבינו ז"ל מהא דפ"ב דחגיגה (דף ט"ז) דדייק רמי ב"ח מדר' יוחנן הכי דסמיכה בכל כחו בעינן. ובס' צרור החיים הקשה דאמאי פסק רבינו דלא כרב יוסף דזבחים וגם הוא העלים עין מהסוגיא דפ"ב דחגיגה דאזלא דלא כוותיה דמשמע התם דבעזרת נשים מצי לקיומה למצות סמיכה ע"ש ואליבא דרב יוסף לא משכחת לה אלא ע"כ כמ"ש רבינו. וכ"מ בסוגיא דפסחים (דף פ"ט ע"א) כמ"ש התוס' שם. וא"כ א"ש מ"ש רבינו ואם עבר הטמא וסמך סמך דמ"מ לא הוי רק ביאה במקצת ולא הוי ביאה לשיטתו. ובחנם נדחק בזה בנודע ביהודה מהדורא תניינא חי"ד סי' י"א ע"ש: