Yad Eitan on Mishneh Torah, The Chosen Temple Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בכ"מ: ולפיכך לא רצה להביא ראיה מפסוק זה והביא ראיה מועשו לי מקדש. עיין ריש ה' מלכים ולח"מ שם:
וכשמת שמואל חרב כו'. וכ"כ הסמ"ג ובס' קול הרמ"ז הקשה מילקוט שמואל רמז קל"ט:
בכ"מ: יש לתמוה על רבינו למה הניח דברי ר' יהודה ופסק כר' נחמיה. ואפשר דסתם מכילתא כר' נחמיה:
ואין בונין בו עץ בולט. עיין בהשגות ובכס"מ בישוב לשכת כה"ג שהיתה של עץ. ובחנם דחק דהוא מבואר מדברי התוס' ביומא (דף ח') שהיתה פתוחה לחול ותוכה חול וא"כ ה"ט שהיו רשאין לבנותה מעץ: בכ"מ ד"ה ותמיהא לי הא דתנן בפ"ג דמדות וכלונסות של ארז היו קבועים כו'. וכתב בהגה"ה, בגירסתנו כתוב של אבן ולפ"ז אין כאן תמיה. אך רבינו לקמן ספ"ד העתיק ארז אלא שלא כתב קבועים והיינו כמ"ש הכס"מ:
במל"מ, בסוף הדבור: דהאיסור אינו בשעת הנפת הברזל כי אם בשעת הבנין כדכתיב לא תבנה אתהן גזית. עיין תוס' סוכה (דף מ"ט ע"א):
אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל כו' אותה האבן פסולה והשאר כשרות. וכתב הכס"מ דמשמע ליה לרבינו דה"ה לנגע בה ברזל כמו נפגמה. וא"צ דברייתא ערוכה היא במכילתא ס"פ יתרו לא תבנה אתהן גזית הן פסולות ולא המזבח כלו פסול:
והעולה במעלות על המזבח לוקה. כתב המשל"מ שאינו יודע למה השמיט רבינו הא דאיתא במכילתא ובירושלמי דברכות דכהנים הולכין על המזבח עקב בצד גודל. ולכאורה י"ל דקשה לרבינו ז"ל קושיית התוס' ישנים ברפ"ב דיומא אההיא דמכילתא והירושלמי מהא דתנן התם גבי תרומת הדשן שהיו רצין בכבש ותירוצם דחיק טובא. ע"כ י"ל דאתיא אליבא דמ"ד דתרומת הדשן לאו עבודה היא וס"ל שאינו אסור רק לצורך עבודה. וע"כ דחה ההיא דמכילתא והירושלמי מהלכה למאי דקיי"ל דהוי עבודה וההיא דמכילתא ר' ישמעאל קאמר ותנא דיומא לא ס"ל כוותיה וכ"מ קצת בתוספתא דיומא ע"ש והובא בסוכה (דף נ"א ע"ב). מיהו בס' המצות הביא רבינו המכילתא ע"ש. אלא נראה דטעמו של רבינו דס"ל כמ"ש בס' יראים דעקב בצד גודל לאו דוקא ולא אסר רק פסיעה גסה והוכיח כן מהא דיומא. ועיין עוד ה' דעות פ"ה: בכ"מ ד"ה וכן כו'. ומ"ש דרך השחתה כלומר שאם נותץ כדי לתקן ודאי שרי. וכ"כ בס' יראים דנותץ ע"מ לבנות אין זו נתיצה אלא בנין וכ"כ המרדכי. ועיין בתשב"ץ סי' ב' ראיה לזה מבבא ב"ב שהשיא עצה להורדוס לסתור ההיכל ולבנותו:
וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט. וכתב הכס"מ שיצא זה לרבינו מדאיתא במגילה גבי העושה תיבה ומטפחת לספר דלא מתסרי להדיוט בהזמנה קודם שנשתמש בהן לספר. וקשה הא ההיא דהכא לא דמי לדהתם שאינו אלא תשמיש של קדושה ובזה קיי"ל הזמנה לאו מילתא, אבל הא דהכא גבי כלי גבוה הוו קדושת הגוף וכמ"ש רבינו בהל' מעילה ובכה"ג היכא שהזמנה היא לגוף הקדושה אפשר דמילתא היא ונאסר להדיוט וכמ"ש הר"ן בסנהדרין והובא באו"ח סימן מ"ב. (ומ"ש המגיה דכדברי רבינו איתא בתוספתא דמגילה ותמה על הכס"מ שלא הביאה. ואני אומר שאין ראיה מהתוספתא שהרי לאו דכ"ע היא דהא בירושלמי דיומא מייתי פלוגתא בזה. וא"כ גם דברי הפר"ח בספרו מים חיים אינם מחוורין שכתב ע"ד רבינו דהכי איתא בירושלמי דיומא כאילו הוא מוסכם שם וזה אינו וכמו שכתבתי). אלא נראה שיצא זה לרבינו מדאמרינן בשבועות (דף ט"ו) בכלי שרת עבודתן מחנכתן למקדש ויליף לה מדכתיב אשר ישרתו בם בקדש במה נתקדשו בשירות. וא"כ ש"מ דעד שלא נשתמש בהן גבוה לא נתקדשו ומש"ה ראוי להשתמש בהן הדיוט. והכי איתא נמי בהדיא בתוספתא דמנחות ע"ש: