מצות עשה שיהיו כל המשמרות שוין ברגלים כו' שנאמר וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל. בשעה שכל ישראל באין בשער אחד ומניין שאינו מדבר אלא בכהנים שנאמר חלק כחלק יאכלו ואין שם מתנות במקדש להאכל אלא בכהנים לבד. ודע דראיה זו אינה בספרי ורבינו מדעת עצמו כ"כ. וצריך טעם למה מיאן בראיית הספרי פרשת שופטים דדריש מדכתיב ושרת בשם ה' בראוי לשירות יצאו לוים שאינן ראוין לשירות. וי"ל דהך דרשא דספרי לא אתיא רק אליבא דמ"ד בפ"ב דערכין דלא יליף שיר דלוים מן התורה מקרא זה דושרת בשם ה' איזהו שירות שבשם הוי אומר זו שירה אלא יליף לה מקרא אחרינא התם וכדיליף לה נמי בספרי גופיה פרשת קרח מפסוק וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ומפסוק משה ידבר והאלהים יעננו בקול ואזיל הספרי לטעמיה בפרשת שופטים וקאמר דושרת מיירי בכהנים ולא בלוים. אבל למ"ד בערכין דיליף שיר דלוים מקרא זה דושרת הרי ודאי דליכא למישמע מיניה דאיירי בכהנים. וא"כ א"ש דעת רבינו כאן דהשמיט הך דרשא דספרי דאזיל לטעמיה דלעיל בפ"ג יליף לשיר דלוים מהך קרא דושרת וע"כ הוצרך כאן לראיה אחרת שמדבר בכהנים. ומ"מ פשטיה דקרא מיירי בלוים שהרי נאמר בראש הפרשה וכי יבוא הלוי וכ"כ הסמ"ג. וכן נראה דהרי ביבמות (דף פ"ו) משמע דלכ"ע אי כתיב לוי הוי לוי ודאי ממש ולא פליגי אלא אי הוה נמי כהן בכלל אבל לוי ודאי הוא. ובזה נסתלקה קושיית התוי"ט בערכין דאיך יליף מושרת שיר דלוים הא פשטיה בכהן איירי ולפמ"ש ז"א דאדרבה דפשטיה בלוי. וכ"כ הגר"א דלוי ממש שבא ברגל משמש עם שאר אחיו הלוים:

אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר כהן משיח כו'. עיין במשל"מ שכתב שדעת רבינו כסברת ר"י שכתבו תוס' ביומא ומגילה דפר העלם דבר של צבור הקריבו בבית שני אע"פ שלא היה אז משוח רק מרובה בגדים ולא כריב"א שלא היה פר זה בבית שני. ויש להביא ראיה לדעת ר"י ורבינו מהא דאיתא בירושלמי פ"ב דתענית דגבי פר העלם כתיב פרוכת ולא כתיב הקדש כמו בפר כהן משיח רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון. פירוש כגון בבית שני וש"מ דאפ"ה הקריבו אז פר ההעלם. ובזה יש ליישב מאי דקשה למ"ד בזבחים (דף קי"ז) שהקריבו במדבר פר העלם וכן פר כהן משיח וא"כ אימא דאהל מועד דכתיב בהו דוקא דהא בכמה דוכתי מצריכין רבוי לבית עולמים כמ"ש התוספות ביומא (דף מ"ד). ולפי הירושלמי שזכרתי א"ש דרמז קרא אפי' בבית שני שלא היה בו ארון:

כשימות המלך או כהן גדול מעמידין תחתיו בנו שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה אע"פ שאינו כמותו בחכמה. הכס"מ הראה מקורו מפרק הנושא בעובדא דרבי שצוה ואמר אע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא כו', ואינו מספיק לדברי רבינו שסתם וכתב דסגי בממלא מקומו ביראה לבד ומשמע דאף שאינו בכור ולזה אין ראיה מעובדא דרבי דשאני גמליאל בנו שהיה בכור לשמעון. אבל יש ללמוד כן מעובדא דשמעון הצדיק בשלהי מנחות (דף ק"ט) דאמר חוני בני ישמש ושמעון בנו היה גדול ממנו בשנים. ואין לומר דחוני היה גדול ממנו בחכמה דהא שמעון אמר לו בוא ואלמדך סדר עבודה משמע שהיה שמעון גדול ממנו גם בחכמה ואפ"ה אמר שחוני ישמש משום שהיה גדול ממנו ביראה כמ"ש התוס' שם ומזה מוכח שפיר דממלא מקומם ביראה לבד סגי ואע"פ שאינו בכור. ואע"ג דלר"י משמע התם דחוני היה גדול בחכמה משמעון מ"מ משמע דבהא לא פליג אדר"מ לענין דינא דאף אם לא היה גדול בחכמה היה שפיר דמי למנותו אלא דס"ל דמעשה שהיה כך היה שחוני למד משמעון: