בגדי כהונה שהיו ארוכים או קצרים ממדתו או שסילקן באבנט ועבד עבודתו פסולה. וכתב הכס"מ דידוע דהלכה כרב באיסורי דאיהו סבר הכי בפ"ב דזבחים (דף י"ח ע"ב) דאבנט מיגז גייז ופליג אשמואל דמכשיר מסולקין ע"י אבנט. ובאמת אין זה מוכרח דהא משמע התם דרמי בר חמא סבר נמי הכי כוותיה דשמואל ובכה"ג ליכא כללא הלכה כרב באיסורי רק נגד שמואל בלחוד. אלא י"ל דטעמו של רבינו דפסק כרב נגד שמואל ורב"ח הוא משום דהסוגיא דסתמא דגמ' הכי אזלא בפ"ג דזבחים (דף ל"ה ע"א) גבי הא דקאמר וכי תימא דמדלו להו והתניא מדו כמדתו כו'. והיינו אליבא דמ"ד דאבנט מיגז גייז וכמ"ש התוס' שם:

האבנט מפני שהוא כלאים אסור לכהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה. ולכאורה קשה דאמאי לא נקט רבינו כאן רק לשון אסור הא מלקי נמי לקי עליה וכמ"ש רבינו בעצמו בשלהי הל' כלאים כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים. וי"ל דנקט רבינו כאן לשון איסור בלחוד כי היכא דנידוק דדוקא לבישה גמורה הוא דאסור שלא בשעת עבודה הא אם היה לבוש ועומד מעיקרא משעת עבודה שפיר דמי להשהותן עליו אף לאחר זמן שכלתה העבודה ואין בזה אפי' איסורא גרידא כלל כיון שתחילת הלבישה היתה בהיתר. (וכמבואר מדברי רבינו בהל' מלכים גבי כנסת מצרים וכיון שתחלת המעשה ע"י חיוב מצוה היה אף לאחר שהלך המצוה ליכא איסורא). וכיוצא בזה יש ללמוד מדברי רבינו בפ"ג מהל' ציצית גבי כסות של יום שיש בו כלאים בציצית דרשאי להשהותו עליו בלילה שאינו זמן ציצית כיון שלבשו בשעת היתר ביום וה"נ דכוותה. ועפ"ז יש ליישב כל הקושיות שהקשה הרב בעל שאגת אריה על רבינו וכמו שכתבתי בארוכה בהלכות כלאים בס"ד:

הארגמן הוא הצמר הצבוע אדום. וכ"מ בפסיקתא רבתי פ"כ: במל"מ: ובריש פ"ב מהל' ציצית ביאר רבינו שתכלת האמור בציצית הוא מדם חלזון ופשיטא שגם כאן הדין כן. וכן איתא בתנחומא: