**(במ"א ריש סעיף א')**ובשב' דף י"ט איתא דעיקר הטעם כו' ר"ל דמשמע בתוס' שם שזה עיקר הטעם שהרי התוס' שם כתבו דלאו דוקא האוחז בס"ת ערום אלא ה"ה בשאר כתבי קודש דהא מטמאין הידים אלמא דטעם טומאת ידים משום דאסור לאחוז ערום. ולפי"ז גם בעמודים מחוברים ג"כ אסור ליגע דאל"כ למה מטמאין אבל לפי מ"ש המג"א לקמן בשם התוס' בחגיגה דברצועות ותפילין לא שייך דר' פרנך וה"ה בכל שאר כתבי קודש ואין הטעם משום דר' פרנך משום דר"פ מטמא אף לתרומה והך דכל כתבי הקודש מטמאין ידים גזרה אחרת הוא ולקודש דוקא אבל לא לתרומה וכן ההיא דרצועות התפילין עם התפילין אע"ג דלא שייך דר"פ מ"מ מטמאין הידים ולקודש דוקא אבל לא לתרומה ע"ש א"כ גם לענין העמודים אין ראיה ממה שמטמאין הידים:

**(מ"א ס"ק י"א)**ודאמרי' כו' ר"ל דנראה מזה דאע"ג דהמחתה הוא הושט' האש להקטיר עליו קטורת קטורת גופ' עדיפ' ליה אע"ג דעבודת המחתה הוא קודם להקטרה לא אמרינן בכי הא אין מעבירין על המצות כיון שרוצה לעשות עיקר המצוה וה"נ אף על גב דהושט' המעילין היא קודם שיגלול מותר לו לכבד זה לאחר ולהניח לעצמו מצוה המאוחרת לה וזה כוונת המג"א במ"ש מי שנותנין לו להגביה ולגלול כו' אבל כשמכבדים אותו כו' לכאורה הך אבל אינו מובן שאינו דבר והיפוכו ולפי מ"ש נראה כוונתו דבענין הגבהה וגלילה שפיר יש לו לתפוס מצוה הקודמ' דהיינו הגבהה ולא מטעם קדימה רק מטעם שהיא עיקר המצוה אבל מי שמכבדין להושיט כו' גליל' עדיפא אע"פ שהיא מאוחרת כיון שהיא עיקר המצוה אמנם המג"א כתב שאין מוכרח ולכן הוצרך להביא ראיה ממחתה: