**[בט"ז סק"ג]**וחלקן לשנים מותר לחזור ולחברו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי כצ"ל:

**(במ"א סק"ד)**ולי נראה דכשר כו' לכאורה צ"ע דמה בין זה להא דבסעיף ב' דהא הכי נמי אם תופר לחתיכה אחרת הוי כמביא ב' כנפות עם ציצית ותופר לבגד אחר דפסול וצ"ל דדוקא התם שכנף זה לבד אין בו שיעור בגד לכן מפסיל הציצית שבו. ולכך כשתופר אח"כ הו"ל תול"מה משא"כ בזה כיון שבכל חלק יש בו שיעור להתעטף לא נפסלו הציצית שבו. ולכן שפיר דמי לחבר לו אף חתיכה אחרת ועפ"ז י"ל דעת הב"ח דס"ל כיון דכשמתחיל לתפור מתבטל הכנף ונפסלו הציצית שבו וא"כ כשחוזר ותופר הוי כמביא ב' כנפות עם ציצית פסולין ותופר בבגד שפסול כההוא דסעיף ב' ונדחה הראיה שהביא המ"א מההיא דנקרע חוץ לג' דהתם היתה תחלת עשייתו בבגד זה בכשרות וכמו שמחלק בס"ק ג' ור"ל דאע"פ שעתה אין בכנף זה שיעור בגד מ"מ מתחלת עשייתו אלו היו כשרים לבגד זה עצמו משא"כ לצרפו לבגד אחר דלא היו כנף זה שכר לבגד זה והוי כתחלת עשייתו בפסול וא"כ הכי נמי כיון שהוא מחברו לחתיכה אחרת והרי כבר נפסלו הציצית כאלו שנתבטל הכנף וכשתופר הכנף הוי התחלת עשייתו בפסול לגבי החתיכה אחרת וכההיא דסעיף ב' כו' ואפשר שזה ג"כ דעת הד"מ שהביא הט"ז שמפרש דברי הרשב"א לענין אם מותר לחזור ולחברו משום דס"ל דלחבר הטלית עצמו עדיף שאע"פ שנפסלו ע"י שבתחלת התפירה מתבטל הכנף לא איכפת לן בזה כיון שתחלת עשייתן לבגד זה היו בכשרות שפיר חוזרין ונכשרים מא"כ לצרף לחתיכה אחרת הוי כתחלת עשייתן בפסול וכדעת הב"ח גם אין ראיה מהך דושוין כו' דמשמע הא בלא תכלת שפיר דמי להביא שם אמה על אמה מבגד אחר ולעשות בו ציצית כמו שכתב הט"ז דיש לדחות דלא מבעיא קאמר דאפילו להביא אמה על אמה ובה תכלת מבגד אחר. דסד"א כיון שכל הציצית היו תחלת עשייתן בכשרות דפסול שהראשונים נפסלו ואין חוזרין להכשירן דלגבי החתיכה החדשה הו"ל תולמ"ה ואפילו תימא דתרוייהו חד טעמא הוא מ"מ נקט ובה תכלת שזה דומה לפלוגתא שנקרע תוך ג' דמיירי שיתפור עם תכלת גם י"ל דבלא תכלת אין כאן פסול רק מחמת ביטול הכנף ולפי זה כשמתחיל לתפור באמצע שפיר דמי וכמ"ש באליהו רבא ולכך נקטו בה תכלת דבכה"ג בכל גוונא פסול והרשב"א לא מיירי רק לענין להשלים הציצית על אותו הטלית עצמו ואהא מייתי שפיר מהא דושוין כו' דקמאי לא נפסלו:

**(ט"ז ס"ק ד')**וכן הרא"ש וכתב עוד בשם רע"מ כצ"ל:

**סעיף ה' בש"ע)**בשעת הקרע כאן צריך לציין ס"ק ה' בט"ז: