במ"א ס"ק י"דוגם צ"ע ועיין ס"ס י"ח כצ"ל ור"ל בסעיף י"ח שם בשם תה"ד שלא יכלול על הספק אף שאינו מוסיף שם ומלכות וזהו מתרץ לקושייתו שהקשה דמה מזיק כשאומר ג"כ וראשי חדשים ועיין לקמן בדף פ"ח ע"ב נדפס בגליון אבן העוזר (ומ"ש שם סימן צ"ד הוא ט"ס והדברים שייכים לכאן) שהשיג על המג"א מדברי הגהות מיי' שהביא הב"י כו' וטעם הדבר מבואר בתה"ד סימן למ"ד הביאו ב"י סי' ר"ח כו' ע"ש ובמחכ"ת נראה שלא הרגיש בט"ס שבמג"א שאילו הרגיש הרי המג"א בעצמו הראה מקום לסי' ר"ח ומ"ש המג"ח לא מצאתי סברא זו נראה שר"ל שלא הוזכר רק בהגמ"י לבד וקיצר בדבר לפי שכוונתו על עיקר מקור הדין שבב"י ועיין בעטרת זקנים מדברי הלבוש והל"ח בזה ובא"ר ועיין בברכי יוסף מ"ש בזה. ומחדש נדפס ספר מחצית השקל וכתב שמ"ש המג"א ועיין ס"ס ק"א היינו לומר דמלת וראשי חדשים לא חשיב הפסק ע"ש והוא תמוה דמה חשש הפסקה שייך בזה שהיום הוא ר"ח ואין בזה משום הפסק ומכ"ש בברכת הטוב והמטיב שהוא ברכה בפ"ע מדרבנן ומפסיק בה במלת אמן. וגם במה שהביא באה"ע מסי' ר"ח כתב דהתם נמי בלא טעמא הוא כמ"ש בתה"ד דהתם לענין לכלול באמצע (וכ"כ בבר"י לחלק בזה כו' ע"ש) וכל מ"ש הוא לפי שלא הרגיש בט"ס שבמג"א וכמ"ש וגם מ"ש במחצית השקל שט"ס בהגהת מיי' לא נהירא לפענ"ד: