**בט"ז ס"ק ב'**ראיתי קצת ב"ב כו' ולענ"ד קצת סמיכות לדברי הרמב"ם משבת דף ס"ב ע"ב בכובלת וצליחות שאין בה בושם אף ע"ג דקי"ל דמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי חייב הכא פטור כתירוץ רב אשי שם משו' דליתי' למששא כלל ואע"פ שיש לחלק ולומר דהיינו דוקא לענין שאין הכלי טפל לריח מ"מ אי ס"ד דמברכין על הריח שקלט הכלי הא נמי לפחות מכשיעור דמי ואפשר לו' נמי איפכא דאי ס"ד דאין מברכין על הריח א"כ מאי דעתי' דרב אדא לדמותו לפחות מכשיעור ע"ש וקצרתי שנראה עיקר דעכ"פ ספק ברכות להקל ויפה כ' הט"ז שלא ליקח כל' שאין בו רק קליטת הריח לבד:

**במג"א ס"ק ה'**דמיירי להריח וכו' וצ"ל דמיירי להריח כו' כצ"ל וא"כ מנא להו כו' כצ"ל וכוונתו שהדין דמברך על אפרסמין בורא שמן ערב אף כשבא להעביר הזוהמא יצא להם מהא דמברך על השמן דמסתמ' השמן שלאחר האכיל' הוא להעביר הזוהמא ולהעביר הזוהמא אין מברכין ולכך צ"ל דדוקא בסתם שמן אבל בשמן ערב מברכין וע"ז כ' המג"א שדבר זה אינו מוכרח לפי מ"ש התוס' שם דמיירי שהביאו להריח והיינו מהאי טעמא שלהעביר הזוהמא אין מברכין ולדידהו ע"כ דלא ניחא להו לאוקמי בשמן אפרסמון כי היכא דלא להוי ברכותיהן שוות אלא לדידהו צ"ל דמיירי שבשמו בעשבי בשמים וכמבואר בדברי המג"א לעיל סי' רי"ז ס"ק י"ט אליבא דהרא"ש וא"כ מנ"ל דעל שמן כו' עיין לעיל סי' רי"ו ס"ק י"ט בסופו שהראה מקום לכאן: