במג"א ס"ב דהיינו ביום הרביעי כו' דבע"ש כ' דלפי הטעם משום עונג שהוא דעת הרא"ש א"כ שרי ברביעי שקודם שבת דהבלבול והצער מרביעי עד השבת משא"כ לפי הטעם שכ' הרז"ה משום שיצטרך לעשות מלאכה בשבת ולכך ג' ימים קודם שבת הוה מקמי שבת וא"כ ברביעי גופיה נמי אסור. וכ' בע"ש דהמחבר שכ' בסעיף ב' הטעם משום עונג וא"כ מותר להפליג ברביעי. והמ"א ס"ל דגם המחבר אוסר ביום ד' כיון דאפשר שיבא לידי חילול שבת וכמו שכ' המחבר סעיף ד' ולכן כ' המג"א בסק"ג דקודם ג' ימי' היינו ביום ג' כמ"ש בסעיף ד' ודלא כע"ש שכ' להתיר ביום ד' לפי מ"ש בש"ע הטעם משום עונג שבת וזהו שכ' המג"א בס"ק ד' עס"ד דגם הרב ב"י ס"ל כן (וט"ם מ"ש הרב וצ"ל כמ"ש) ודלא כע"ש ר"ל דלהע"ש דס"ל דטעם המחבר משום עונג א"כ י"ל שאם הוא במקום שיצטרך הישראל לעשות מלאכה אפילו קודם ג' ימים אסור וע"ז כ' דז"א דגם המחבר ס"ל דג' ימים קוד' שרי אף אם יצטרך למלאכ' בשבת כמבואר בסעיף ד':

ס"ק כ' ונ"ל דבשיירא אין להקל כו' ע"ש בספר ע"ש שכ' דלא התיר הרב לדבר מצוה אלא לענין שאין לחוש לעונג שבת אבל במקום שיצטרך לעשות מלאכה או יציאת חוץ לתחום אין להקל וכ"כ בספר כנה"ג ע"ש ומ"ש המג"א כמ"ש לעיל נראה שר"ל למ"ש בס"ק י"ד שיש מחמירין בזה אפי' אב"ג ומכ"ש אח"כ דכל הליכת שיירא הוא מקום שיצטרך לצאת חוץ לתחום ולא מה דחשבינן להא לדבר מצוה: