Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 251
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סי' רנא במג"א ס"ק א' וכ"מ סוף פ"ב דשבת כו' היה לבטל העיר שכוונתו להוכיח דע"כ פרקמטיא אינו בכלל מלאכה מדקאמר לבטל העיר דהיינו מלאכה כמש"ל סי' רנ"א ס"ק ד וחניותי' ולמה ליה להזכיר חניות כלל דהוא בכלל ביטול המלאכה כמו לענין סי' ברכה דתניא העושה מלאכה כו' ופרקמטיא בכלל אלא ע"כ באמת אין פרקמטיא בכלל זה ולכך הוצרך להזכיר העיר וחניותי' וא"כ ממילא דאין פרקמטיא אסורה כ"א מתקיע' שני' ואילך אבל דוקא בזמן שהיו ישראל בישובן והיו תוקעין תקיעו' אלו משא"כ עתה אין איסור כ"א סמוך לשבת כיון דבטלו התקיעות ובמג"א שם ואין למנוע מתמת שאינה סי' ברכה כיון שאינו נכלל בכלל העושה מלאכה כו'. ובזה מיושב שאין דבריו שבכאן ובס"ק ד' סותרין זא"ז:
סק"ה ונ"ל טעם ההיתר כו'. וא"כ כל המלאכות המותרין בח"ה כו'. נ"ל ביאור דבריו שהב"י כתב בשם הכ"ב שאסור לספר מספר ישראל בע"ש ובעיו"ט מן המנחה ולמעלה ואפשר להתיר התספורת מעשה הדיוט דלא גרע מח"ה דאמרינן הדיוט תופר כדרכו עכ"ל והעולם נהגו היתר בדבר וכל מקום כו' עכ"ל נראה מדבריו דמעיקרא היה סובר דאף מעשה הדיוט אסור וע"ז כ' דאפשר להתיר כו' ונראה הטעם דבאמת כאן ב' ענינים חדא מצד המלאכה כיון שכבר חל קדושת שבת אין לו לעשות מלאכה כמו בח"ה אסור ועוד מטעם שיהיה פנוי לעסוק בצרכי השבת והנה לטעם הא' יש להתיר מלאכת הדיוט כמו בח"ה דמותר אבל מלאכת אומן יש לאסור כיון דבח"ה ג"כ אסור וא"כ אף לצורך שבת יש לאסור כמו בח"ה ולפי הטעם שיוכל לעסוק בצרכי שבת א"כ אם המלאכה הוא לצורך שבת יש להתיר אף מלאכת אומן אבל שלא לצורך שבת אף מלאכת הדיוט יש לאסור כיון שלא יהיה פנוי וזהו שכת' המג"א שטעם ההיתר הוא כיון שהוא לצורך שבת שרי כו' ובע"פ אסור תספורת דשם האיסור מחמת קדושת יו"ט שהיא אחר החצות בע"פ בזמן הקרבת הקרבן ולא מהני הך סברא שהוא לצורך יו"ט ולפי זה מוכח דאף מעשה הדיוט אסור וא"כ ע"כ שאין היתר רק בתספורת בע"ש דוקא שהוא לכבוד שבת משא"כ בע"פ לא מהני מה שהוא לצורך יו"ט משום דעיקר כדי שיהיה פנוי בזמן הקרבת הפסח ומה מועיל מה שהוא עושה לכבוד הרגל שאחריה ולכן כ' דלספר עכו"ם שהוא שלא לצורך שבת אסור והיינו דמ"מ לא יהיה פנוי לצורך שבת ואף דבכה"ג אף ח"ה אינו בכלל מלאכה מ"מ אסור לב' הטעמי' דהא אף בח"ה גופי' דוקא לצורך המועד בעינן וא"כ אפי' תימא שהאיסור משום מלאכה ומלאכת הדיוט אינו קרוי מלאכה מ"מ אין להתיר רק לצורך המועד דוקא ושוב כ' די"ל דע"ש קיל טפי ולא אסרינן עד דאיכא תרווייהו מלאכת אומן ושלא לצורך השבת משא"כ במלאכת הדיוט ששביל האי טעמא שלא יהיה פנוי כו' לא חיישינן שאין זה רק כמלאכת עראי לבד דשרי ואח"כ כ' ועיין סי' תס"ח דמוכח שהוא מלאכת אומן כו' ר"ל דשם התירו לספר קודם חצות ואסרו אחר חצות ושם ליכא שיהיה פנוי לצורך יו"ט כיון דמיירי לגלח לצורך המועד וא"כ לא נשאר רק הטעם משום קדושת יו"ט והך קדושה לא עדיפא מקדושת חו"ה (כמ"ש המג"א סימן תס"ח ס"ק ג' דכל מה דשרי בחוה"מ כ"ש שרי בע"פ כן משמע בגמרא כו' ע"ש) ובחו"ה מלאכת הדיוט שרי וע"כ דהתם מיירי בתספורת מעשה ידי אומן אבל מעשה הדיוט שרי ולפי"ז י"ל דעיקר האסור אינו מצד שיהיה פנוי כו' רק מחמת המלאכה ולכך במלאכת הדיוט שרי וא"כ אין חילוק בין יש בדבר צורך שבת אלא כל שמלאכה זו מותרת בח"ה מותרת בע"ש אף דבחוה"מ לצורך המועד בעינן י"ל דע"ש קיל טפי לענין זה וא"ש מ"ש וא"כ כל המלאכות כו' ור"ל דמ"מ ש"ד דבסי' תס"ח מיירי במעשה הדיוט וא"כ ע"כ דלא משום קדושה אתינן עלה ואיסור המלאכה רק כדי שיהא פנוי להקרבת קרבן שבזמן שבית המקדש והשתא נמי לא זזה ממקומה ולא מהני מה שהוא צורך הרגל שאח"כ פשיטא דגם בע"ש יש לאסור מלאכת הדיוט כשאינו לצורך שבת עכ"פ כיון דעכ"פ איכא חששא שלא יהי' פנוי משא"כ השתא דאמרינן התם במלאכת אומן ועיקר האיסור משום המלאכה דמלאכת הדיוט ודאי שרי דלא עדיף מחוה"מ א"כ גם בע"ש יש להתיר בכל מלאכה אף שאינו לצווך שבת ואח"כ כת' דאפילו נוטל שכר נמי שרי ר"ל דלא תימא דדמי לחוה"מ דאף מלאכות המותרים היינו בחנם דוקא כמבואר בסי' תקמ"ב דז"א דע"ש קיל טפי דבחנם פשיטא דמותר תספורת דהא צורך שבת הוא ר"ל דהא הכלבו שכת' להתיר במעשה הדיוט דלא גרע מחוה"מ מיירי בשכר דאי בחנם פשיטא דמותר תספורת דהא הוא לצורך שבת ואפי' היה מלאכת אומן היה לו להתיר כמו לתקן לצורך שבת דשרי אם אין נוטל שכר וע"כ דהך תספורת מיירי בשכר ואפ"ה כת' הכלבו דלא גרע מחוה"מ והיינו כיון דגוף המלאכה מעשה הדיוט הוא ושרי בחו"ה ה"נ שרי ואף על גב דהתם דוקא בחנם מ"מ לענין זה קיל טפי ע"ש מחו"ה וא"כ גם בשאר מלאכות מותר אף שנוטל שכר ואין לחלק דשאני התם דעושה לצורך שבת וניכר שהוא לצורך משא"כ בשאר מלאכות דז"א דהא הכלבו לא נחת לזה דזה שייך לחלק דוקא לענין אם היה האיסור דוקא מטעם שאינו פנוי אז יש לחלק בין אם הוא לצורך שבת או לא משא"כ לפי מה דס"ל השתא דמהאי טעמא שלא יהא פנוי אין לאסור מלאכת הדיוט כלל דהוי כמלאכת עראי רק מצד חומרת המלאכה עצמה יש לאסור משום קדושת שבת אין לחלק לענין זה בין תספורת לשאר מלאכות דכיון דתספורת שרי אפי' בשכר וקיל מחו"ה גם שאר מלאכות נמי כיון דמלאכות הדיוט הם נמי שרי כמו בחוה"מ דשרי ואע"ג דבחו"ה לצורך המועד בעינן ובחנם ע"ש קיל טפי ואין הדבר תלוי כ"א בעצמותה של מלאכה וע"ז כ' שכן משמע בד"מ שכ' דאגרת שלומים שרי דלא גרע מחו"ה ר"ל דמוכח מהד"מ שאין סברא לאסור בע"ש טפי בשביל הכנת צרכי שבת וא"כ שאינו לצורך שבת אסורה דז"א דהא הד"מ מייתי ראיה מחו"ה לענין אגרת שלומים ולא מחלק בכך אלא ע"כ דכל דלא מיקרי מלאכה בחו"ה שרי וגם שלא יהא פנוי לא שייך בזה דאגרת שלומים כמלאכת הדיוט הוא דהוי כמלאכת עראי ובזה א"ש דבד"מ כת' הטעם משום דלא גרע מחו"מ וכאן בש"ע בהג"ה כת' דהוי כמלאכת עראי דשרי ולפי מ"ש המג"א א"ש דבאמת תרוויהו צריכי דמצד קדושת ע"ש שרי דלא גרע מחו"ה דשרי ומצד שלא יתבטל צרכי שבת כת' דשרי דהוה כמלאכת עראי: דרך קצרה בפירוש דברי המג"א וקצת באופן אחר ממ"ש לעיל הנה הב"י כת' שמנהג להתיר אף במעשה אומן וכת' שהלכה רופפת כו' והיינו בידאי בשכר דבחנם למה יגרע מתיקון כלים דלא מחלקינן בין מעשה אומן להדיוט וע"ז כת' המג"א הטעם דלצורך שבת שרו ולא דמי לתיקון בגדיו דהכא ניכר טפי ואפשר דאף בחו"ה אם לא הי' מקום לאסור מחמת שלא יכנס למועד כשהוא מנוול היה מותר תספורת בשכר אף במלאכת אומן מהאי טעמא שהוא ניכר שהוא לצורך המועד ובע"פ אחר חצות אסור תספורת ולא מהני שהוא ניכר שעושה לצורך הרגל שאחריו דאסור מצד קדושת עצמו ומשמע לכאור' דאף בתספורת מלאכת הדיוט אסור ואפילו בחנם ודוקא בע"ש שקדושתו משום קדושת שבת שלאחריו אז כיון שעושה לצורך שבת שרי. משא"כ בע"פ שאין האיסור משום קדושת הרגל שלאחריו אסור וגרע מח"ה דשרי מלאכת הדיוט ולפי"ז בע"ש כשאינו לצורך שבת וכגון לספר לעכו"ם ודאי אסור דהא בח"ה לא שרי אלא לצורך המועד וא"כ מכ"ש בע"ש די"ל דדמי לע"פ דאסור מלאכת הדיוט כיון דלא אזלינן גבי' בתר צורך הרגל שאחריו א"כ אף בע"ש כשאינו לצורך שבת יש לאסור אף במלאכת הדיוט וע"ז כת' די"ל דע"ש קיל מח"ה ושרי מלאכת הדיוט אף שאינו לצורך המועד והא דסימן תס"ח דאסור תספורת בע"פ משמע ג"כ התם דמיירו במלאכת אומן דאל"כ לא גרע מחו"ה לצורך המועד וא"כ כל המלאכות המותרים בחו"ה מותרים בע"ש ר"ל ואף בשאר מלאכות שאינם לצורך שבת מ"מ שרי דאין ראי' מע"פ דהתם מלאכות אומן ומח"ה אין ראיה דניבעי לצורך המועד דוקא די"ל דע"ש קיל טפי והכי מסתבר ואף שנוטל שכר דהא תספורת נמי בנוטל שכר מיירי ואפ"ה כת' הכל בו במעשה להתיר דלא גרע מחו"ה אלמא דלא גרע מיניה ואדרבא עדיף מיניה דשרי' אף ליטול שכר ומ"ש ראיה מד"מ שכת' דאגרת שלומים לא גרע מח"ה אין ראייתו לענין ליטול שכר רק למימרא דמלאכה המותרת בח"ה מותרת גם בע"ש דלפי מאי דס"ד מעיקרא היה אפשר לומר דמלאכה שאינו לצורך המועד גרע מח"ה ומתספורת בע"פ אין ראיה דהתם במעשה אומן: