**במג"א ס"ק ט'**והוא מהירושלמי והוא כו' ר"ל שהירושלמי בדינים אלו חולק על התלמוד שלנו שהרי הירושלמי ס"ל דאסור לישא בע"ש ובגמר' דידן במ"ק מוכח דאף בערב הרגל מותר עיין לעיל סי' רמ"ט וא"כ ה"ה לענין סעודת אירוסין והירושלמי חולק בזה על ש"ס שלנו וא"כ אין לפסוק כהירושלמי:

שם ס"ק י"אומשמע דאם הוא מתחלת שעה ו' ולמעלה כו' צ"ע מ"ש מתחלת שעה ששית דנהי דאינו יכול לבטל אז כיון דמדרבנן אסור בהנאה מ"מ עשה דתשביתו ליכא כ"א אחר שעה י' וא"כ בתחלת שעה ו' א"צ לחזור מיד דלא שייך לו' דעשה דתשביתו חמירא רק משעה ו' ולמעלה אם לא היכא שיצטרך לשהות בעשיית המצוה וביני ביני תעבור שעה ו' ויעבור על עשה דתשביתו וגם צ"ע דאפשר דאין לו לעבור על המצוה שהיא עתה לפנינו ואף ע"פ שעי"ז יבא לידי ביטול עשה דתשביתו ביטול דממילא הוא ובשביל זה אין לו להניח מצוה לפנינו והא דנקט יבטלנו בלבו היינו היכא דאפשר בביטול יעשה כן אבל משעה ו' ולמעל' כיון שכבר חל עשה דתשביתו שפיר י"ל דחמיר:

**בט"ז ס"ק ט'.**הקשה הרא"ש דהא אין מערבין כו' ר"ל דשם במשנה איתא לשבות שביתת הרשות ופירש"י שמערב עירובי תחומין: