Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 695
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**בהגה סעיף כ'**בשחרית משום כבוד שבת כו' כת' בתשובת מהרי"ל סי' (מ') [נ"ו] דהיינו קודם שעה עשירית ועיין לעיל סימן רמ"ט ובמג"א לקמן ס"ק ט' דמצי למיפטר נפשו בשאר מטעמים ובמהרי"ל לא משמע כן:
**במג"א ס"ק ד'**ועיין ריש סימן תק"ע דלא קי"ל כן כצ"ל וע"ש שיש להתיר נדרו ולרמב"ם לא חל כלל:
**בט"ז ס"ק א'**חייב אדם לבסומי כו' רבים רוצים לתרץ ולפרש מה הכוונה בזה כו' ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה שהכוונה הוא שעיקר החיוב של המשתה הוא שיהיה שרוי בשמחה כדכתיב ויין ישמח לבב אנוש ומחמת שיהיה שרוי בשמחה יהיה חדות ה' מעוזו ויתן תודות והלל לה' על הנס מתוך הרחבת הלב וע"ד שאמרו אגרבו חמרא אדרדקי כו' ולכן אין לו להשתכר יותר מדאי שיתבלבל דעתו ולא יכיר בתוקף הנס כלל וז"ש חייב אדם לבסומי בפוריא עד שלא ידע כו' הך עד הוא ולא עד בכלל ור"ל שגדול חיוב השתי' בזה לבסומי עד גבול דלא ידע כו' שמן הגבול הזה והלאה הוא ביטול כוונת חיוב שחייבו חכמים לבסומי כדי שיתן הלל והודאה שכיון שיתבלבל דעתו כ"כ דלא ידע בין ארור המן כו' פשיטא שאין בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס ואתבונן אליו בבוקר וראיתי כי נכון הוא ומיושב בזה מה שבש"ס סמכו לו ענין עובדא דרבה ור"ז דעבדו סעודת פורים בהדדי כו' שלכאורה הוא מעשה לסתור וקצת פוסקים כתבו שהכוונה הוא שמזה יש ללמוד שאין הלכה כרבא בהא ולפי מ"ש י"ל דאדרבא מייתי סייעתא מזה שמה שחייבו לעשות אותם ימי משתה ושמח' גבול יש לו שלא ישתכר יותר מדאי דהא קמן דרבה ור"ז כו' ולפי שלא נשמרו מלעבור הגבול בא הדבר לידי סכנה לכך יש ליזהר שלא לבסומי רק עד הגבול הזה דלא ידע כו' ולא יעבור: