**(במ"א ס"ק ב')**ומ"מ צ"ע דצואה כחרס כו' מידי דהוי אב"ה ישן כו' לכאורה צריך להגיה ועוד מידי דהוה אב"ה כו' שזו ראיה אחרת היא ומ"מ צ"ע הראיה מב"ה ישן דהא חזינן דאם זירקה ונפרכת אין בה צואה ואם כן אם נימא דנקרשת להא דמיא אין ראיה מב"ה ישן. ונלענ"ד כוונתו כלפי מה שכתבתי דאע"ג דיכולה לחזור לקדמותה. מ"מ בתר השתא אזלינן וע"ז כתב שצריך עיון מצואה כחרס ואין בה ריח רע אסור כל שאינה נפרכת אלמא דלאו בתר השתא אזלינן דהא עתה היא כחרס ואין בה ריח אלא בתר מעיקר' אזלינן ואמרינן דלא ביטל שם צואה מינה ודיינינן לה ע"ש סופו וע"ז כתב מ"ד אב"ה ישן דאסו' דאע"פ שאין בה צואה כיון שמתחלה היה אסו' מן התורה ולא אמרינן ביה זיל בתר השתא אלא בתר מעיקרא אזלינן ה"נ יש לדונה ע"ש סופה ולא בתר השתא ולא דמי לזורקה ונפרכת דהתם עפרא בעלמא היא וחל עליו שם עפר ולא שייך למיזל בתר מעיקרא וכן ע"ש סופה או לדונה דלעולם לא תחזור לקדמותה. משא"כ בנקרשת דלא שייך לו' עפרא הוא כיון שתחזור לקדמותה הלכך לא בטל שם צואה מינה:

**(שם)**דעדיין שם צואה עליו כ"ז שתזרק כו' כצ"ל: