כתבבשו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תרל"ה המלוה את חבירו אסור לו לפרוע חובו של מלוה משום הערמת רבית ואם עבר ופרע אין מנכה לו דאבק רבית אין מוציאין ומצי אמר מפייסנא הוינא ונמצא שזה חוטא נפסד ע"ש: כתבבשו"ת נ"ב חי' ע"ה במוכר סחורה לשמעון במנה ושמעון מתחייב כשיהיה לראובן מעות מחויב לחזור למכור לו במאתים אם מתנה עמו בתנאי בעת המכירה על זמן וכל שלא כלה הזמן אינו יכול למכור לאחרים אפשר שיש בו משום רבית אבל אם לא התנה לכך ובידו למכור אימת שירצה ואז לא יהיה לזה עליו כלום אין בו משום רבית ולכך בשומא דהדרא אפילו נתייקר כמבואר בסי' ק"ג אין בו משום רבית כיון דזבנא כו' לא הדרא ע"ש: [אבק רבית אינה יוצאה בדיינים]. כתב בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן תרל"ה [סימן אלף ס] המלוה את חבירו אסור לו לפרוע חובו של מלוה משום הערמת רבית, ואם עבר ופרע אין מנכה לו, דאבק רבית אין מוציאין ומצי אמר מפייסנא הוינא, ונמצא שזה חוטא נפסד, ע"ש. כתב בשו"ת נודע ביהודה [מהדורא תנינא יו"ד] סימן ע"ה במוכר סחורה לשמעון במנה ושמעון מתחייב כשיהיה לראובן מעות מחויב לחזור למכור לו במאתים, אם מתנה עמו בתנאי בעת המכירה על זמן וכל שלא כלה הזמן אינו יכול למכור לאחרים אפשר שיש בו משום רבית, אבל אם לא התנה לכך ובידו למכור אימת שירצה ואז לא יהיה לזה עליו כלום, אין בו משום רבית, ולכך בשומא דהדרא אפילו נתייקר כמבואר [חו"מ] בסימן ק"ג [סעיף ט בהגה], אין בו משום רבית, כיון דזבנא כו' לא הדרא, ע"ש. שם סימן ע"ו באחד שהתחייב לתת דירה לבנו כמה שנים בעד חוב, ומת (המלוה) [הלוה], ובא זה לגבות עם עוד בעל חוב, אין מנכין לזה מה שדר מחמת רבית קצוצה, משום שאין על המלוה חיוב להחזיר ליורשי לוה רבית קצוצה שלקח מאביהן, ומכל שכן נגד בעל החוב של הלוה, והבן נקרא מוחזק בנכסים ואם כן אם מנכין לו השכירות הוה כמוציא מידו, ודין הוא שאין מוציאין מידו ליורשי הלוה, ומכל שכן לבעל חוב של הלוה, ע"ש:

כתבבתשובת מוהר"י הלוי סימן ב' ראובן היה לו שט"ח על עובד כוכבים על ג' אלפים ומכרו לשמעון בעד ב' אלפים על תנאי שאם לזמן פלוני יתן לו ך"ד מאות זהובים יחזיר לו השט"ח ההוא. והעלה שאף שהמקח קיים עד זמן הקצוב מכל מקום כשיתן לו המוכר לזמן ההוא ב' אלפים צריך להחזיר לו השטר דהו"ל הלואה למפרע והתנאי ליתן לו הת' זהובים הנוספים אסור לקיימו ואם נתן לו בטעות צריך להחזיר דאפילו אבק רבית כשנתן בטעות צריך להחזיר כמבואר בסימן קס"א ע"ש: עודשם סימן ה' מה שמנהיגי הקהל נותנים שט"ח על עצמן מקרן וריוח להמלוה על צד היתר הנוהג בין יחיד לחבירו שיתעסק בהם איזה זמן עד שירויח כו' אין זה היתר אף שהוא צורך מצוה וגם המלוה אסור להלות אך יוכלו ללות מעובד כוכבים ויגידו לו שהם שלוחי הקהל לשלם קרן ורבית לזמן דהיינו שיגבו מהצבור ואם לא יגבו ישלמו מכיסם ואף שנעשו ערבים קבלנים שרי ולא דמי לישראלהערב לישראל בעד עובד כוכבים וגם יוכלו ליתן משכונות שלהם לעובד כוכבים בתורת שאלה שמשאילין אותם להקל על הלואה זו וע"ש עוד דרך תקנה בהלואה זו וקצרתי:

כתובבשאילת יעב"ץ ח"א סי' קמ"ז מי שנטל רבית קצוצה מחבירו והלה אינו תובעו הוא מחויב להחזיר מדיני שמים ואם מחל לו בפירוש שוב אינו יכול לחזור ולתבעו ועיין בט"ז סימן קס"א וכנה"ג חולק וס"ל שהבע"ת גובה הרבית קצוצה שנתן לוה שלו והוא ז"ל כתב שהדין עם הט"ז כשזה מחל לאחר שנתן הרבית אז מעשיו מוכיחין ע"ש כמה חילוקים בדבר: כתובבשו"ת משאת משה חלק יו"ד סימן ע"ד וז"ל במ"ש הט"ז סימן קס"א ס"ק ו' באחד שטען שאין לי לשלם רק מה שמגיע לו מאחד שלקח ממנו רבית אין מגבין לו הך הוראה לא ברירא לי דהנכסים נשתעבדו ואף דיהיב מדעתיה התורה לא מחלה ומ"ש כיון דלית ביה משום וחי אחיך עמך ז"א דאם חסה על גופו מכ"ש על נפשו שלא יהיה לוה רשע כו' ע"ש:

כתבבשו"ת תפארת צבי סימן ס"ג מי שהלוה לחבירו ונתן לו אתרוג בעד רבית מותר לצאת בו דהא קי"ל דאף שצריך להחזיר מ"מ לא נחתינן לנכסיה אם כן כיון שקנה הוא שלו ובשביל שהוא מחוייב להחזיר ואינו מחזירו אין זה מצוה הבאה בעבירה שאין העבירה בשביל שנוטלו לצאת דאף אם לא היה נוטל היה עובר על מצוה דאהדר ליה כי היכי דניחיה ע"ש: עודשם סימן מ"ח באחד שנתן למלוה רבית קצוצה ומת המלוה מנכה ליורשים מה שנתן לאביהם רבית קצוצה שאין בידו להוריש ממון זה ליורשים שאם היה חי היה הלוה מנכה לו הר"ק מחובו ע"ש: