שהפילוה בבת אחת אפי' בפחות מי"ט. עבה"ט וכתב בנוב"י סימן כ"ב בשור שנפל מעצמו ולא ממקום גבוה כ"א במקום שוה ולא עמד ושהה מעל"ע ושחטוהו מהט"ז סימן נ"ח מבואר דבפחות מיו"ד אפילו לא עמדה כשר ומהש"ך בסי' ל"ב נראה מדבריו דאפי' בדיקת חוט השדרה לא צריך וכן דעת הפר"ח אך ראיתי אחד קדוש מדבר הת"ש בסי' ל"ב הקשה על הש"ך ודעתו שבפחות מיו"ד ואיכא ריעות' שאינה יכולה לילך חיישינן לפסיקת החוט והגאון הזה היה ממש יחיד בדורנו ואמנם מסוגיא דב"ק דף כ"ו. ועכ"פ הסומך על דברי האחרוני' אין לתפוס עליו בכך ע"ש ונראה מדבריו שאם היה המעשה בא לידו היה מטריף כדעת הת"ש אלא שאין לתפוס על מי שהור' כדברי האחרונים וקרוב בעיני שגם המורה להיתר לא היה לפניו ספר הת"ש. וכתבתי זה להוציא מלבם של המצפצפים והמהגים לומר שהת"ש מחמיר ויש שגסים בהוראה ועושים מעשה בסברת כריסם ואף דאית להו זכיה בדרבנן לית להו זכיה בדאורייתא ועתידין ליתן את הדין ותא חזי מה בין חסידי ותקיפי קמאי הגאון בעל נו"ב ז"ל שהיה משיורי כנה"ג בדור שלפנינו ונאמן הוא להעיד בגדלו שהת"ש היה ממש יחיד בדורם ומה יענו אזובי קיר וכבר הערתי בספר קונטרס התשובות ובספרי שו"ת בית אפרים ח"י:

אם עמדה תוך מעל"ע. עבה"ט וכתב במאיר נתיבים סי' נ"ב בהמה שנפלה מן החומה ונחלשה מן הנפילה ולמחרת עמדה מעצמה בלא סיוע ולא עקרה רגליה להלוך כלל ועמדה כמו חצי שעה כבהמה בריאה וחזרה ושכבה עצמה לארץ לא בדרך נפילה אלא בדרך שכיבה ולא עמדה ואחר מעל"ע שחטוה הנה אע"פ שהרי"ו סובר דשהתה מעל"ע א"צ בדיקה ובנה"כ בהג"ה בן המחבר כתב לסייע לדבריו ולכן כ' להקל בהפ"מ ראיותיו הם תמוהים ולכן לא מבעיא שאין להכשיר בלא בדיקה אלא אפילו בבדיקה לא נהירא להכשיר עיין שם:

הלכה והיא צולעה. עבה"ט וכתב בנ"ב מ"ת סימן י"ז בשור שנפל על הארץ וצולע על רגל אחת אין לחוש לפסיקת חוט השדרה ואף בצולעת או גוררת שני רגליה כ' בנ"ב שהסומך על האחרונים אין לתפוס עליו וע"ש שכתב שאם היהודי לא ראה שנפלה אין לחוש לנפילה אף שהעובד כוכבים המוכר אומר לו כן וי"ל שאמר כן להשביח מקחו שסובר אם יאמר שצולע מחמת נפילה עדיף ומכ"ש אם יאמר אחר הנפילה שכבר יצא מת"י לא מהימן וע"ש שכ' דאין לחוש שמא איפסק ניבי' כשלא נשמט ולא נשבר ואם נשמט ולא איפסק ניביה נ"ל דגם הרמ"א מודה בהפ"מ לסמוך על בקיאות שלנו שלא נתעכלו עיין שם: