אין אופין פת בתנור כו'. וכתב בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ק"ג שהוא היה מונע בביתו להחם בתנור של חרס מאכלי חלב אחר שנשתמש בחמין מאכלי בשר ולא מחמת שיש לחוש לבליעה דאין חוששין מכלי אל כלי כמ"ש הט"ז סי' צ"ז באשה שאפתה פלאדי"ן כו' וכ"כ בסי' צ"ב וגם בט"ז א"ח ובמג"א סי' תנ"א שאפילו בפסח הקילו עכ"ל אך המניעה מטעם שלא יבא לידי מכשול להשים מאכלים בלי כלי וכה"ג התנור בולע ומבליע דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו מיהו בשעת הדחק וצורך קצת אין למנוע להשתמש בכלי ובתנור של ברזל שבאשכנז א"צ להחמיר כלל דמיד מתלבן ע"י היסק והוא הכשרו אפי' נשפך עליו דבר לח כ"ש שאינו אלא ספק והרוצה להחמיר לעצמו דשמא יושיבו מאכל בלא כלי מיד שנשפך הדבר האוסרו ולא נתלבן עדיין מ"מ בדוכתא דלא רגילי לחמם מאכלים בלי הפסק אין להחמיר כלל ותדע שהרי מעשים בכל יום שמבשלים בשר בתנור וכיריים שמבשלין שם חלב וכן להיפוך אע"פ שלא אפשר שלא נשפך שם מהתבשילין וגם שופתין קדירה של היתר בצד איסור ואין חוששין לניצוצות עי' סי' קי"ח עכ"ל בקצרה וע"ש שכתב ואפי' הועמד כלי בשר בתוך רוטב של חלב או איפכא ג"כ אין המאכל נאסר רק הכלי וגדולה מזו איכא עובדא בש"ד כלל נ"ה כו' וכוונתו לעובדא דמהר"מ שבהגה"ה שם ומבואר בהג"ה סי' צ"ב ואין זה ענין לכאן דהתם מדין כלי שני אתי עלה משא"כ שהתנור הוא רותח ומה שנשפך עליו כלי ראשון הוא ותתאה גבר ומבליע ואוסר המאכל אם אין ס' ועיין בסי' קע"ז בח"א שהב"ח כתב לחוש כשתשים קערה כו' והמג"א כתב דאין הולכות מכלי אל כלי ע"ש: כתב בשאילת יעב"ץ דנהוג עלמא היתר בלחמניות דידן דמינכרי טובא ללוש אותם בחלב והשיג על מוהר"ם חאגיז בהלכות קטנות סי' נ"ו שכתב באפיית ביסקוגיס (כן הוא בלשונם לשון פראנקיאה איזה מין של רקיקין) בחלב שהשיב אביו מוהר"י חאגיז דלא הוי כעין תוארו והוי כשאר פת כיון שעושין תדיר מהם והבין בנו מהר"מ ז"ל דאהיתירא קא מהדר (וכ"כ מהר"מ בלקט הקמח בזה) ולא הרגיש בט"ס וצ"ל דלא מיקרי כעין תורא ורצה לומר דאותן ביסקוגס אינם כעין תורא דאמרינן דשרי והוה ליה כשאר פת דזה שהם דקין קצת לא מהני כיון שעושין מהן תדיר מחליף בשאר פת לאוכלן עם בשר ולכן אסורים לגמרי עיין שם: