נתפטמה כל ימיה. עבה"ט וכתב בשו"ת פ"י סי' ד' בעגל שינק מחלב פרה שנדרסה מזאב במקום דיש לחוש לנקיבת הסימנים הנה מצד דרוסה גם הפרה לא היתה טריפה כי התה"ד כתב דאין לזאב דרוסה בגסה וכן פסקתי כמה פעמים הלכה למעשה רק מחמת שהיה כאן חשש נקיבת הסימנים בבהמה טרפה מספק אבל העגל שינק יש להתיר דהא דנתפטמה באיסור היינו דווקא כל ימיה וכיון שינקה ממנה גם קודם שנדרסה וגם אכל אכילות אחרות בנתיים לאו כל ימיה הוא וזוז"ג הוא כדמוכח בע"ז גבי פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים. ומעשים בכל יום שמוצאים פרות טריפות אע"פ שטריפה מן הבטן כגון יותרת וכיוצא ואין שום מורה שואל אחר העגל וע"כ דסתמא סמכינן שעגל אוכל אכילות אחרות ע"ש. וע"ש שכתב שהישראל נתן הפרה לרועה שתשמין קצת ותהיה ראויה לשחיטה אין בזה משום תקלה דלא חיישינן אלא בספק דרוסה להתירה שצריך שהייה י"ב חודש וגם י"ל דברעי' ליכא תקלה ובפרט שאינה בביתו והוא ספק טריפה וגם הוא ספק גרוע ואין להפסיד ממון של ישראל בפרה כחושה שאם ישחטנה צריך להשליכה לכלבים ולכך אין להחמיר בזה:

ולדידן דלא חיישי' לגלוי. עבה"ט וכתב בשבו"י ח"ב סי' ס"ג בצייד שצד עוף שאינו מצוי בישוב ובקבלה שהוא עוף טהור ונפסק רגלו מן הארכובה ולמטה אף על גב דקי"ל בסי' קט"ז שאין חוששים לנשיכת נחש לפי שאין מצוי בינינו אבל עוף זה אפשר שהוא ממקום דשכיח נחשים וחמירא סכנתא מאיסורא לאסור בספיקא עיין שם: