(בראשית יב ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ. הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִבִּכְבוֹדוֹ. כְּתִיב: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אֲנָא. וּבִכְבוֹדוֹ כְּתִיב: "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ". וְנִבְרְכוּ בְךָ. הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ. הָדָא הוּא דִכְתִיב: "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי". זֶה מָהוּל וְזֶה עָרֵל, וְחָס עָלָיו, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן", יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה", יוֹסֵף לֹא גִלָּה לְפַרְעֹה אֶת חֲלוֹמוֹ, דָּנִיֵּאל לֹא גִלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַּר אֶת חֲלוֹמוֹ, אַף אֲנִי "וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה". רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. אִם לְעֻתְרָא, אִנּוּן עֲתִירִין מִנַּן. אֶלָּא כְּשֶׁנִּכְנָסִין לְצָרָה, הֵן שׁוֹאֲלִין לָנוּ וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם. [כתיב ברמז תשט, נשא אות קלב].

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, אֲפִלּוּ מִשְׁפָּחוֹת הַדָּרוֹת בָּאֲדָמָה אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. "כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", אֲפִלּוּ סְפִינוֹת הַבָּאוֹת מִגַּלְיָא לְאַסְפַּמְיָא אֵין מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: שְׁתֵּי בְּרִיכוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהַבְרִיךְ בְּךָ: רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.

[סו] אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁלשָׁה דְבָרִים מְקַצְּרִין יָמָיו שֶׁל אָדָם. מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, דִּכְתִיב: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמַנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה מֵת יוֹסֵף קֹדֶם אֶחָיו, מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת.