לא לזכותכם לכך נאמר בהעלותך. פי' למעלות עד להעלות אחכם בפני א"ה שיאמרו ראו שהם מאירים למי שמאיר לכל העולם פי' שאינם כפוי' טובתה וכל כוונתם לשלם מדה כנגד מדה וק"ל:

ואתה אומר אל מול פני המנורה. פירוש ע"ד שפירש רש"י אל מול פני המנורה שיהיו כולם פונים לאמצעי שלא יאמרו לאורה הוא צריך אמר להם הקב"ה וכו' רק לעלות אתכם בפני אומות וכו' פי' שיהיה לכם מעלה לפני א"ה שיאמרו ראו היאך ישראל מאירים למי שמאיר לכל העולם פי' שאינם כפויים טובה שמתאמצים בכל כחם לשלם טובה תחת טובה ואע"פ שלא נחשב לגבי הקב"ה טובה מ"מ אינהו דידהו עבדי וק"ל שע"ז מביא המשל וכו':

שנאמר ידע מה בחשוכא. פי' ע"ד שאחז"ל אל תקרא מה אלא מאה:

רבי לוי ב"ר אומר מנורה טהורה ירדה מן השמים וכו' וסיום דבריו הוא עד לפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה. פי' לפיכך הואיל והיה מעשה ידי הקב"ה בעצמו לכך נגנזה ולעתיד הקב"ה מחזירו ע"ד דאי' ביהמ"ק שהי' מעשה ידי אדם נחרב ביהמ"ק שלעתיד לפי שהוא מעשה ידי הקב"ה יהיה קיים לעולם אף מנורה זו לפי שהיתה מעשה הקב"ה היא קיימת לעולם וק"ל:

וחזר ואמר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. מדרש הלז שאלתי לכמה גאוני ארץ ולא השיבו לי הלא בפסוק נאמר תחלה ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ואני המחבר נ"ל דה"פ וה"ק לפי שכשאמרו השערים לשלמה מי הוא זה מלך הכבוד והוא השיב ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה אין זה תשובה למה ששאלו השערים מי זה מלך הכבוד לפיכך שאלו השערים פעם שנית מי הוא זה מלך הכבוד לפי שהשערים סברו שעל עצמו אמר מלך הכבוד ובקשו לרוץ את ראשו אלולי שאמר בפי' ה' היא המלך הכבוד וחזר ואמר ה' עזוז כמו שאמר בראשונה הי' מבקשים לרוץ את ראשו ודו"ק. ועיין לעיל בשמות רבה פרשה ח' מה שפרשתי אני בן המחבר בשיטה זו ותמצא נחת:

ומנגן מאליו. נ"ל ע"ד דאיתא בפרקי ר"א מן אותו איל שהקריב אברהם תחת יצחק לא יצא דבר אחד לבטלה וקחשיב שם הכל עד גידים שלו הי' בכנור של דוד שהי' קם לעבודת השם יתברך ע"י כנור זה וא"כ הואיל והיו הגידים מן האיל שהוא עולה ואסור בהנאה רק כשלא מתכוון מותר ליהנות כדאי' בפסחים בשיטה אפשר וקמכוון וכו' ע"ש:

דרך השחר מעורר וכו' וא"ת כיון דעדיפא מיניה קאמר שישינים עד ג' שעות מה צ"ל זה וי"ל דה"ק מלכי ישראל דרכן שהשחר מעוררן שעומדים בשחר לקרות ק"ש ומלכי או"ה ישינים עד ג' שעות וה"ק ליה יצה"ר אפי' אם תחמיר לעצמך די לך לקום בהאיר השחר ולא להחמיר כ"כ לקום בעוד לילה להעיר השחר ביפ"מ אית' זה וק"ל:

אני מעורר השחר. פי' ע"ד דאיתא בגמ' ועד האידנא לא נפקי המאורות עד דמחו להו וע"י דוד המשורר מתעוררים לצאת. א"נ י"ל לפי שדרך המלכים שהשחר מעוררן לעבודת השם כי יכירו גדולת ה' ע"י תנועת הגלגלים אבל אני א"צ לזה שאני מכירו על ידי תורתו ודביקתו בו ואדרבה הגלגל ילמוד ממני ליראת ה' ע"ד שאחז"ל שמ"ה ישאלו לישראל לעתיד מה הורה אל:

על מפלתו של גוג ומגוג. וקשה היכא רמיזא נ"ל לפי דאי' כי יום נקם בלבי לבי לפומא לא מגלה אמנם אי' בספר ש"י שע"י רוח הקודש ע"כ יכולים לידע לפי שרואה ברוח הקודש וא"צ לגלות לו ע"י אמירה והוכיח כן בגמ' דע"ז בתוספות בדף כ' ענוה גדולה מכולם דכתיב ה' אלהים יען משח אותי לבשר ענוים פי' לפי שגבי גאולה קאי פירוש הואיל וכתיב גבי גאולה וזה א"א לידע רק ע"י ענוה המביא לידי רוח הקודש והנה אלדד ומידד נשארו במחנה ומיעטו עצמם ואמרו אין אנו כדאי להיות במינוי הזקנים ומתוך גודל ענוות שהיה בהם נחה עליהם רוח הקודש והיו יכולים להתנבאות על הגאולה על מפלת גו"מ וא"כ זה הוא כוונת המדרש. ונ"ל דזה פי' הפסוק שאמר יהושע אדוני משה כלאם. פי' לפי שאומרים על הגאולה וזה א"א לידע א"ל משה המקנא אתה לי מי יתן והיו כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם פי' על ידי רוח הקודש יכולים לידע והם ענוים יותר ממני ולכך יודעים וזה שמדייק המקנא אתה לי:

וי"א משה מת ויהושע מכניס לארץ. פי' כדאיתא בבעל הטורים מתנבאים ר"ת משה תנוח נפשו בגן אלהים יהושע מכניס:

ואם תאמר הזקנים שהיה נבואתם משל משה שמא חסר משה מן נבואתו. פירוש שמקשה מנא לך הא דאמרי' שהיה לאלדד ומידד מעלה יתירה שהי' להם הנבואה מן הקב"ה דילמא מכח שלא הי' באפשרי ליתן להם מנבואת משה לפי שחסרו ע' זקנים מנבואת משה עד שלא נשאר כלום ליתן לאלדד ומידד לז"א שלא חסרו כלום וא"כ מ"מ הי' באפשרי ליתן לנבואה לאלדד ומידד ג"כ רק שלמעלה יתירה ניתנה להם הנבואה מן הקב"ה בעצמו וק"ל:

למה הדבר דומה לנר שהיה דולק וכו'. וקשה והא לקמן מסיק שהי' זה עונש למשה על שאמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת וכו' עד דמסיק משלי אינם נוטלים כלום אלא ואצלתי מן הרוח אשר עליך ונ"ל ליישב דה"ק ע"ד דאי' בפ' במה מדליקין אין מדליקין מנר לנר משום אכחושי מצוה פי' רש"י דמחזי כמאן דשקיל נהורא פי' הרואה סובר שנוטל מן האור כלו' וא"כ ה"נ אף שבאמת לא היה משה חסר כלום מ"מ נגד הרואה שסובר שהי' חסר הוה לי' עונש זה וק"ל. ושמעתי מפי א"א כד הוינא טלי' שאמר בזה הפסוק מי יתן והי' כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם פי' לפי דאיתא בגמרא דנדרים אין שכינה שורה אלא על מי שיש בו ה' דברים נוי חכמה וכו' וכולם ממשה ומקשה שם בעל ח"א והלא למשה לא היו לו ה' דברים בשעה שדבר עמו הקב"ה במצרים ודחק עצמו לתרץ וא"א ז"ל תירץ דה"פ כי בוודאי מי שיש לו הנבואה מן הקב"ה לא צריך לה' מעלות הללו כדאי' שדרכו לשמש בכלים שבורים ואף בלי ה' מעלות הללו רק הואיל ועשה הקב"ה למשה כצנור לכל הנביאים ונאצלו מן נבואת משה צריכים להיות להם ה' מעלות הללו כי דבר הנאצל צריך להיות כמו המאציל כמו השורש ויסוד שלו ובאמת למשה מצד עצמו לא היה צריך לנבואת המעלות רק לפי שנבואתו הי' מן הקב"ה בעצמו וא"כ ה"פ הגמ' אין הקב"ה משרה שכינתו על שום נביא עד שיהיו בו ה' מעלות וכולם ממשה פי' הואיל ונבואתם הי' ממשה צריכים להיות להם ה' מעלות הואיל ובמשה היו באמת ה' דברים הנ"ל ודו"ק היטב וז"פ שאמר משה מי יתן והי' כל עם ה' נביאים פי' שלא יצטרכו לה' מעלות כי יתן ה' רוחו עליהם ופי' כשהקב"ה בעצמו נותן הנבואה א"צ לה' דברים ודו"ק וכדאיתא והיה ביום ההוא אשפוך רוחי על כל בשר ע"כ שמעתי מפי א"א ז"ל דפח"ח. ואני המלקט מצאתי הנ"ל בכלי יקר על התורה:

אסור לקרות בספרי החיצונים לפי שכתוב משמרות נטועים מה משמרות כ"ד אף הספרים כ"ד. וא"כ אין אתה רשאי ללמוד בספר רק מה שיצא מן כ"ד ספרים אלו וא"צ לדחיקת בעל מ"כ א"נ ע"ד דאיתא לעיל בפרשת נשא נטועים שהם פרים ורבים כנטיעה זו משא"כ ספרי חיצונים שאין בהם מעלה זו וק"ל:

אלא שהיתה שריפתם כשריפת נ"ו. פי' שזנו עיניהם וכו' וכדי שלא לערב שמחתו המתין להם עד מעשה המתאוננים ומה שאמר אח"כ והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה הוא ד"א ופליג אלעיל וק"ל ומחלוקות במלת האספסוף אם קאי על גרים או על סנהדרין וק"ל ואי לא מסתפינא הייתי גורס ד"א קודם תיבת והן נשרפו וק"ל:

והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה. עיין מה שכתב א"א שמקשה שלעיל אמר שבשעה שבאו ישראל לאותן הדברים ויהי העם כמתאוננים נשרפו. ולי בן המחבר נראה דה"ק ע"ד שמביא בספר של"ה בשם ברית מנוחה שהי' נקרא שם המקום קברות התאוה לפי שנתאוו לראות השכינה וקברות הוא לשון קרבות וע"י כן נענשו וכתיב והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה אלו ע' זקנים והדר כתיב וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר. מלישנא דקרא משמע שע' זקנים נתאוו לראות ולהציץ בשכינה וגם בני ישראל נתאוו לאכילת בשר ובאמת שנשרפו בשעת מתאוננים כדאיתא בקצה המחנה בקצינים שבמחנה רק שלא תאמר שהיו הם ח"ו ג"כ בתוך עדת המתאוננים. לכן גילה הכתוב אחר כך והאספסוף התאוו תאוה פי' מה שאמרתי לך שנענשו ע' זקנים לאו בשביל מתאוננים רק שהתאוו תאוה פי' מה הציצו בשכינה כבר עם נדב ואביהוא וא"כ לא קשה כלל ודו"ק:

כתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו. וא"כ ע"כ שלא היה משה חסר כלום דאל"כ קשה האיך אומר על יהושע שהיה מלא הלא אף משה הי' חסר אלא ע"כ שלא הי' משה חסר כלום: