לפיכך בא הכתוב לייחסו. נ"ל לפי דאיתא לא יהיה לו ער ועונה ובן מגיש מנחה אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה וכמש"א חז"ל גבי בני עלי כל האומר בני עלי חטאו וכו' אפשר חטא בא לידם והכתוב מייחסם כדכתיב ואחי' בן אחי טוב אחי אי כבוד וגו' והנה הם אמרו ראיתם בן פוטי זה וכו' פי' שגם אבי אביו לקח נכריה כדכתיב ואלעזר לקח לו מבנות פוטיאל זה יתרו לפיכך בא הכתוב וייחסו כלומר שאפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו והלא לא יהיה לו בן מגיש מנחה כתיב וכאן והא פנחס כהן הוא אלא ע"כ לא היה לאלעזר חטא בזה כלל מחמת כמה טעמי דאיתא במפרשים שהיה קודם מ"ת ושאר תירוצים שלא חטא אלעזר כלום:

כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם וכו'. וקשה מאי בעי בזה וצ"ל ע"ד דאיתא בירושלמי ביבמות והובא לעיל סדר נשא פ"ט בפסוק וגם הוא חכם ויבא רע שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בחכמה הוא מביא שאחת לע' שנים הקב"ה מביא דבר לעולם ומכלה הממזרים ונוטל עמהם כשרים כדי שלא לפרסם את החטאים והקשה הבעל ש"י והלא מצינו שפירס' הקב"ה לזמרי וי"ל כדי להודיע גודל מעלת פנחס שלא נתיירא לנגד חשוב וגדול כזה וז"פ המדרש כשם שמתעסק בשבחן של צדיקים פי' משום שבחן של צדיקים הוא מוכרח לפרסם החוטאים ודוק:

כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים וכו'. וז"פ הגמרא והמדרש ג"כ גבי המקלל ושם אמו שלומית בת דברי שבח של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה היתה זונה על פי הדברים הנ"ל שהזכרנו שאין הקב"ה מפרסם את החטאים רק גבי זמרי היה משום להגיד ולספר שבח פנחס שהעמיד נפשו נגד גדול כזה ולא נתיירא וקנא לה' וא"כ כמו כן הכא היה קשה לגמרא ולמדרש האיך יפרסמה הכתוב שהוא נגד הדין לז"א שבח של ישראל פי' ע"כ לומר שלא היה זנות בישראל מלבד זו שאל"כ לא היה הכתוב מפרסמה אלא בשביל שבח ישראל הוא מפרסמ' וק"ל:

אבל אלו שקדמו בעבירה וכו'. וקשה והא מקרא מלא דיברה התורה ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וי"ל לפי שאם לא היו מחטיאים אותם בזנות היה להם תירוץ לפי שגזרו על פתן משום בנותיהן משא"כ כשהחטיאם בזנות אין להם תירוץ על שלא הקדימו בלחם ומים:

מה חכמתן שלפי שעה דברו. פירוש קושיא הוא זה שמקשה המדרש מה חכמתן הואיל והיה השעה צריכה לכך ואפילו תינוק יכול לשאול חלקו המגיע לו ובאותה שעה היה משה עוסק בפ' נחלות עכ"ל הקושיא ומשני אמרו לו אם כבן וכו' וזה היה חכמתן וק"ל:

את מוצא שאמר דוד זמירות היו לי חקיך. לומר שקלות ורגילות כזמירות א"ל הקב"ה חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות וכו' עד ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזא א"ל הקב"ה ולא אמרת זמירות וגו'. וקשה להבין מדרש זה וכדי לקרבו אל הפשט נ"ל לפי דאית' הלשון בגמ' אמר הקב"ה תורה דכתיב בה התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות ואית' בגמ' דחגיגה דמקשה הגמ' קראי אהדדי כתיב ד' כנפים לא' וכתיב ו' כנפים ומשני נתמעטו כנפי חיות דכתיב התעיף עיניך בו ואיננו רק שבפרק ג"ה מקשה תוס' אגמ' זו מאי מקשה כאן קראי אהדדי דילמא קרא חדא קאי אשרפים ואידך קרא קאי על חיות וי"ל מסתמא אין אתה רשאי לחלוק כמו שמקשה בגמ' דיומא אהדדי כתיב ועשו ארון עץ וכתיב ועשית ובירושלמי אית' שהיו ב' ארונות ודילמא קרא חדא קאי על ארון עם שברי לוחות ואידך קרא ועשו שיתעסקו בו כל ישראל קאי על ארון עם הלוחות שלימות אלא מסתמא אין אתה רשאי לחלוק הואיל ושמותיהן שוים ואי' באלשיך שזה היה טעות דוד שארון זה היה ארון של שברי לוחות וסבר דוד שאין בו קדושה כ"כ והשתא א"ש א"ל הקב"ה תורה דכתיב בה התעיף עיניך וגו' וא"כ ע"כ אתה סובר שנתמעטו כנפי החיות וקשה קושית תוספות בפרק ג"ה דילמא חד קרא קאי כאשר פי' וכו' אלא ע"כ מוכרח אתה לומר הואיל ושמותיהן שוים אין לחלק א"כ גבי ארון גם כן אין לחלק וא"כ חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין וכשתלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו קרב עזא לסמכו ויכהו על השל חרה לדוד לפי שסבר שלא כדין נענש עזא שטעה גם כן בטעות שלו שארון עם שברי לוחות אין בו קדושה כ"כ ואינו נושא נושאיו א"ל הקב"ה לדוד ולא אמרת זמירות היו לי חקיך ולא למדת ולבני קהת פי' מכח שקראת זמירות אתה רואה לנוכח שטעית התחיל תוהא פרץ ה' אלהים בנו כי לא דרשנה כמשפט פי' פרץ ה' בנו שאני ועזא עשינו שלא כדת ודוק:

אם הבנות יורשות וכו'. וצ"ע שאין לו חיבור כלל הדברים והאיך תליה זה בזה ונ"ל דה"פ לפי ששלשה נתנה להם רמז ולמשה ניתן רמז שיהושע יהיה במקומו רק שלא חש לפי דאית' אין ממנין בסנהדרין מי שאין לו בנים ויהושע לא הוה לו בנין אבל ברתין הוה ליה וא"כ היה סובר משה הואיל ויהושע לא היו לו בנים א"כ אינו ראוי למלאות מקומו כי אינו ראוי לישב בסנהדרין אבל אם הבנות נחשבות לזרע ועומדות במקום בנים א"כ הרי השעה שאתבע צרכי ודוק היטב:

כמדליק נר מנר. פי' ואין אורו חסר כלום ומה שאמר אח"כ ונתת מהודך כמו שמערה מכלי אל כלי לכאורה היפך של מנר לנר ונ"ל דה"פ דזה היה החידוש אף שתתן לו כל חכמתך ולא תשאר אצלך כלום מ"מ לא יהיה נחסר מן חכמתך כלום וק"ל:

לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות. ואע"ג דבגמ' יליף מכאן שפוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה' מ"מ ענינו להורות על חיבת ה' ומכח זה צוה הקב"ה לפקק את השיתין וק"ל:

ויש בהם ליכלוך פה. פי' בתמיה וכי אפשר שיהיה בהן ליכלוך פה ר"ה אומר אין בהן ליכלוך פה פי' באמת אין בהן לכלוך פה ומהיכן הוא שותה וכו' (עיין ויקרא רבה פ' כ"ב) וק"ל:

מה ראה להיות פוחת כל היום וכו'. שמעתי אומרים בשם הקדוש הגאון מהור"ר בער בן מהור"ר יחזקיה סג"ל ז"ל הי"ד מפראג דיש לדקדק בפסוקים הללו שבכל הימים מימי החג הוא אומר ומנחתם בוי"ו זולת ביום הרביעי כתיב סתם מנחתם בלא וי"ו ואמר פה הקדוש ז"ל דהענין כך הוא דאי' ב' סברות בדבר מצוה אי מוסיפין והולכין כנ"ח או פוחתין והולכין כמו פ"ח אך בין למר ובין למר אין יתור ליום רביעי צא וחשוב ותמצא שבכל פעם אם שתחשוב מלמעלה למטה או מלמטה למעלה לא יהיה פחות ולא יותר בעבור שהוא יום האמצעי לז"א הפסוק בכל פעם בשאר ימים ומנחתם לומר כמו שהפרים היו פוחתין כך היה המנחה פוחת והולך בכל יום אבל ביום הרביעי שאין נ"מ בזה כנ"ל אמר מנחתם בלא וי"ו ודו"ק: