הרי שהיו חסרים ב' שלישית. ועוד מן שליש ג' היו חסרים קי"ז. ולכך אמר ראב"פ שהיה האש יוצא מן הארון ושפה בטועני ארון ובירושלמי איתא טעם אחר לפי שהיו סמוכים לשכינה היה הקב"ה רואה במעשיהם ומדקדק עמהם ונ"ל שזה הוא הטעם דאי' שלעתיד והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים יכרתו והשלישית יותר בה פי' לפי שילך הקב"ה בתוכם אז יכרתו פי שנים ורק השלישית יותר ודו"ק. ונ"מ ביו הטעם המדרש והטעם בירושלמי שלטעם המדרש אף מי שהוא צדיק יש חששא זו כדאיתא שהיו ב' ניצוצין יוצאין מן הארון והיתה שפה בהם והניצוצין הללו היו בשביל להשמיד השונאים ומ"מ נתכלו הלוים ג"כ וזה הוא הטעם שמתחלה נתיירא דוד להטות אליו ארון אלהים ואח"כ כששמע דוד שנתברך בית עובד לקחו אצלו אלא ע"כ מתחלה היה סובר שהטעם בשביל אותן ב' נצוצים וא"כ היה מתיירא משא"כ כשראה שנתברך בית עובד א"כ ע"כ הטעם לפי שהקב"ה רואה במעשיהן ומדקדק עמהם א"כ מי שהוא צדיק גמור אין לו לירא מזה וק"ל:

והאריך לו הקב"ה היום. פי' מה שאמר לו הקב"ה ביום אכלך ממנו האריך היום שהיה יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה ולא יום ממש ומ"מ לא חיה אלף שנים במלואו כי כתיב ביום משמע שלא יגיע היום במלואו:

אם לרשעים עשה תקנה. אלעיל קאי שנתן להם מלקות במקום כרת ק"ו וכו':

הקהתי הה"ד למען שמי וגו' אלו ישראל ששיתף שמו בשמם ולכך האריך ה' אפו וכו' ונ"ל שזה היה כוונת קרח וזה הטעתו לפי שראה ששמואל עתיד לצאת ממנו לפי דאית' במדרש ש"ט וז"ל בכל יום היתה בת קול יוצאת מהר סיני ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמו ושמואל שמו וא"כ כשראה קרח ששמואל יעמוד ממנו א"כ ע"כ מכח ששם אל משותף בשמו ע"כ לא יתבטל הבת קול וא"כ ע"כ שלא יבולע קרח ודו"ק היטב:

שבטו של לוי היו הולכין יחפין. כבר כתבתי הטעם לעיל לפי דאיתא בירושלמי טעוני המטה לא היה להם מסרינן במנעליהם וגם לא סנדלים ברגליהם גזירה שמא ישמוט מרגליו ויתבטל מן המצוה וק"ל:

מאן אמרייך וכו'. פי' מי בקש מידך שבאת פה וכן מאן פייסך וכו' ודרשו כך מדכתיב ויהי הם קוצרים בעמק וישאו עיניהם משמע שהיה הארון רחוק מהם והיה לו לומר ויראו ארון ולמה אמר בארון אלא שהיו מדברים בו ומה היה להם לדבר בארון וכי ארון גברא הוא לז"א מאן אמרייך וכו':