בסנהדרין שלימה. פי' בסנהדרי גדולה שהם ע"א לאפוקי סנהדרי קטנה שהיו כ"ג ולא דרשינן גבי אדם וחוה שנידונו בסנהדרין אע"פ שגם דינם נזכר אחר ע"א אזכרות שהלימוד הוא מכח שנאמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש ואין הקב"ה מיחד שמו על הרעה והזכיר כאן שמו כדי להשלים ע"א אזכרות:

אררו בצרעת. נראה דר"ל רוצה לתרץ מלת זאת לז"א אררו בצרעת כמד"א וזאת תורת המצורע:

אלולי שא"ל הקב"ה כו'. פי' יפ"ת שאם היה הולך על רגליו לא היה יכול לעלות בכותל בחורין ובסדקין. ולי המחבר נראה לפי שקשה לו וכי לא היה יכול לברוח אם היה לו רגלים אלא נ"ל דה"פ אלולי שאמר הקב"ה על גחונך תלך רק היה אומר לו לשון אחר כמו שנאמר גבי שרצים תרמוש ואמר הקב"ה לו לשון תלך שהוא לשון ברכה פי' שיהיה לך הליכה יפה על הגחון כמו על רגלים ותוכל אתה לברוח כמו על רגליה כנ"ל:

חוץ מנחש וגבעוגים. לפי שחטאם שוה לפי שהנחש גרמה מיתה לכל העולם וגבעונים שלא מחלו גרמו ג"כ מיתה למות שבעה מבני שאול יפ"ת:

ואף היא ע"י עילה ר' אבא כו'. כמה כרכורים כו'. צריך ליישב הלשונות שר"י אמר ע"י עילה ור"א אמר לשון כרכורים. ול"נ דה"פ לפי שהקב"ה היה מעליל עליה ואמר לאברהם מה שלא אמרה שרה מעולם כי שרה היתה אומרת ואדוני זקן ומתוך שלא רצה הקב"ה לדבר עם האשה ולהוכיח אותה על מה שצחקה אמר לאברהם למה צחקה שרה ומתוך כך היה הכרח שדיבר הקב"ה ושינה את מאמר שרה מפני השלום ואמר לאברהם ששרה דברה ואני זקנתי כדי שלא להרגיז את אברהם על שרה שתלתה החסרון בזקנת אברהם ומתוך כך כשאמר אברהם לשרה למה צחקת ואמרת על עצמך שאתה זקנת כחשה הצדקת ואמרה לא צחקתי לזה אמר כי יראה פי' שהיתה צדקת בדיבורה כי מה שאמר לה אברהם בשם הקב"ה שהיתה אומרת ואני זקנתי זה לא היה מעולם כי הקב"ה מעצמו אמר ושינה בדבר מפני השלום. והאמת מה שאמרה ואדוני זקן זה ג"כ כחשה מפני היראה של אברהם בשביל זה היה מוכרח הקב"ה לדבר עמה לאמר לה לא כי צחקת פי' היא צחקת ואמרת ואדוני זקן רק שאני שניתי דבורך ואמרתי לאברהם שדיבורך היה ואני זקנתי מפני השלום וזה פירושו ע"י עילה לשון עלילה ששינה הקב"ה ולשון כרכורים נמי הכי יתיישב ודוק היטב לפיכך אמר המדרש עם אותה צדקת פי' שהיתה צדקת בדיבורה כי מעולם לא אמרה ואני זקנתי אלא שהקב"ה שינה את הדברים מפני השלום וע"י זה נתגלגל לדבר עמה ודו"ק:

לט' הן ועיבוריהן. נ"ל כי המדרש זה לקוח מירושלמי פ' החולץ ויהי כמשלש חדשים ר"א אומר צ' ימים שלימים לא פחות ולא יותר ושמואל אמר הן ועיבוריהן ר"ל יותר מצ' ימים כי שמואל סבר כשתחשוב את החדש צריך אתה נחשוב ג"כ יום עיבור שלו ולפי"ז הוקשה למדרש בשלמא לר"ע היא ט' חדשים שלימים של שלשים אבל רע"א או רע"ב או רע"ג וכו' מהיכא תיתי לז"א לט' הן ועיבוריהן ר"ל שתחשיב ד' ימים ימי עיבוריהן פי' חדש א' מלא וחדש אחד חסר הוה ד' ימים:

והכתיב הידעת עת לדת וגו'. וא"ת מאי קושיא מ"מ לא ידעינן האמת דהא עת לדת קאמר דהא לרב נמי פוחתת וכו'. וי"ל דמדכתיב תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה משמע דלא בעת הלידה ממש קאמר אלא ללידה קרא עת לדתנה:

אין תשוקת אשה אלא לבעלה. כדאיתא בפ' קמא דכתובות אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי:

לפי שרפרפה בלבה. לפי שרוצה לתרץ קושיית הגמ' דפ' המפלת שאמר שם מתקיף ר"א והלא מזידה היתה וקרבן שבועה בעי לאתויי לז"א לפי שרפרפה בלבה פי' שלא הוציאה בשפתה:

שיהיה מעלה לך דברים ארורים כו'. עד המאמר בעצבון וגו'. זה המאמר שאלתי לגדולי ארץ ואין משיב לי והיו רוצים לעשות הגהות וגם פי' מ"כ אין לו שחר בראש גמל מאי בעי הכא וגם מה שפי' שרוקו הוא מסוכן לבני אדם אין לזה שום התנצלות כי מתחלת בריאתו כך הוא וגם לא הבנתי מה שאמר ר"י שהוא מוכרו. עד שהאיר ה' את עיני והבנתי המכוון על פי מה שאמרו במס' כלאים פ"ה משנה ח' המקיים קוצים בכרם ר"א אומר יש בו משום כלאים וחכמים אומרים אין בו משום כלאים. ומסיים המשנה הקנרים כלאים בכרם פי' הרב ר"ע מברטנורה קנרים הוא דרדר האמור בתורה והוא מאכל אדם ע"י דחק לפיכך הוא דבר שאסור משום כלאים. אבל קוצים אינן מאכל אדם אלא מאכל גמלים ולא זורעים אותו אלא מעצמו גידולו לפיכך אין בו משום כלאים אבל חכמים סברי הואיל שבארץ ערבי שיש להם הרבה גמלים ואינם מסתפקים במה שגדל מעצמם אלא זורעים אותם ומוכרים לעוברי דרכים לפיכך יש בהם משום כלאים. לפי זה מיושב המדרש שמתחלה הוקשה למדרש מה שאמר הכתוב ארורה האדמה בעבורך וקוץ ודרדר תצמיח לך הרי אין הארץ בעלת בחירה ומה איכפת לה אם תצמיח אתרוגים או קוצים לז"א שהפסוק אמר שני דברים ואין הארור שייך לקוץ ודרדר אלא שיעלה לך דברים ארורים כגון יתושים ופרעושים שהם לנזקי אדם ועל מה שאמר וקוץ ודרדר פי' שתעלה לך גמל לפי שהוא רק אכילת גמל ולא מאכל אדם. ואח"ז בא ר"י לפרש מלת לך למה אמר תצמיח לך היה לומר סתם תצמיח כי ממלת לך משמע שגם האדם נהנה ממנו לז"א אף הוא נהנה ממנו כדברי חכמים לפי שזורעים אותם ומוכרים לעוברי דרכים ונהנה מדמיהן כדלעיל וגם דרדר הוא ג"כ אכילת אדם ע"י הדחק והצעתי דבר זה לפני כמה גאונים והסכימו עמי שיפה כוונתי בע"ה:

אלא תשוב. ע"ד דאי' בגמ' בחלק אמאי דפריך ונילף ממתי יחזקאל שהמתים שעתיד הקב"ה להחיות יחזרו לעפרן ומשני התם דמ"ד דס"ל שאינן חוזרין לעפרן ס"ל משל היה א"כ למ"ד לאו משל היה אלא ממש חיו מתים של יחזקאל ס"ל לפ"ז מתים שלעתיד שיחיו עתידין לחזור לעפרן לפ"ז הפי' הכא כפשוטא דדייק תחיית המתים מדכתיב ואל עפר תשוב ודוק מפי מ"ו הגאון הגדול מוהרר"ן כ"ץ זצ"ל מלובלין:

בתורתו של ר"מ וכו'. שמעתי דה"פ לפי שר"מ ס"ל שכהן מרובה בגדים מביא ג"כ פר ואדה"ר הביא פר א"כ נתכפר לו ונשאר במעלתו ראשונה כתנות אור באל"ף בשם הגאון מהור"ר ישראל דרשן ז"ל שהיה אב"ד בק"ק קאליש:

ובהם היו הבכורים משתמשים. כוונת המדרש לפי דאי' בפ' תולדות ותקח רבקה בגדי החמודות בגדי אדה"ר היו פי' שלפי שכשלקח יעקב הבכורה שייך אותן בגדים ג"כ ליעקב ומזה יצא למדרש שבכורות משתמשין בהם: