הוציאה ממסגר נפשי עד סוף המדרש. הנה ראוי לדקדק מה שמהפך המדרש יתכללון בי צדיקיא ולא מדבר כלשון הפסוק לפי שרוצה המדרש לומר שתיבת יכתירו קאי על הקב"ה כפירש"י לכך מהפך המדרש תיבת יכתירו לתיבת להודות את שמך שיכתירו שמו של הקב"ה בי דהיינו נח לכך מעמיד תיבת בי אמר יכתירו וק"ל מפי בני הר"ר ליב:

משל לפרנס כו'. הנה ראוי לדקדק שני משלים למה לי. נ"ל כשתדקדק שבמשל הפרנס אמר יצא ממקומו ובמשל השופר אמר שיצא למקום אחר לפי שבפרנס שהלך רק ממקומו לאיזו צורך ולחזור ממילא למשל הזה כשבא הפרנס לביתו א"צ לומר לו צא כי בעצמו יודע שיצא ולפי המשל הזה לא היה צריך להקב"ה לומר לנח צא וגו' וכדאי' לעיל אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות וכו' לזה מביא משל השני לסופר שהולך למקום אחר שיהיה שם סופר והעמיד לזה במקומו ואחר זה חזר השופר כי לא היה חביב לפניו המקום השני וחזר למקום הראשון והסופר לא רצה לצאת ברצון כי היה סבור שיהיה לו מקומו באשר שהשופר הלך למקום אחר ולא רצה לצאת עד שאמר לו צא שלא ברצונך כך נח כו' שלא קיבל עליו לצאת וכו' לפי זה אמר במשל השני סופר כי כן דרך הסופרים שמקבלין אותן ממקום אחד למקום אחר מה שאין כן בפרנס על הציבור שאינן מקבלין פרנס מטבריא לצפורי כנ"ל:

פרט לכלאים פרט לחירוש. ר"ל שאחר זה א"ר אליעזר ורבי יוחנן שבני נח נצטוו על הכלאים ופירוש ולמדו מזה הפסוק:

לא על ידי שהיו זורעין ולא קוצרין דאמר רבי יצחק אחת לארבעים שנה ר"ל שהיה זורע פעם אחת למ' שנה ולא היה קוצר בכל שנה כמו עתה אלא כל מ' שנה היה התבואה גדילה מזריעה אחת וכל פעם שהיה צריך לו היה הולך לשדה ולוקח כפי צרכו ולא היה להם שום מלאכה כבידה כמו עתה שמוכרחין לקצור בפעם אחת מפני התורף אבל בימיהם היה התבואה עומדת על השדה ולא נפסדת כל מ' שנה מזריעה אחת וק"ל:

הא כיצד. ר"ל דקאי על ר' יצחק דאמר שהיו זורעין ולא קוצרין לפי שהיו זורעין אחת למ' שנה מ"מ היה צריך לקצור שלא יהא התבואה נפרדת על השדה בזמן החורף לזה אמר שהיה להם אויר יפה כמן הפסח ועד עצרת ר"ל כל המ' שנה לא היה שום חורף אלא הכל היה ימי קציר וכל פעם שירצה לאכול היה קוצר ולזה מביא דברי רשב"ג דאמר חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר לזה אמר שהיה להם אויר יפה כמפסח ועד עצרת וק"ל:

יכול כחנניה וכו'. וא"ת הלא כבר אמר כשאול שמותר מפני קידוש השם י"ל לפי שחנק מצינו בגמ' שהיא מיתה הקלה של ארבע מיתות ושריפה היא החמורה לזה מביא מתחלה ראיה משאול שמותר ליחנק שהיא הקלה מפני קידוש השם ואחר זה מביא שמותר ג"כ לשרוף את עצמו שהיא החמורה ואל יקשה לך היאך אני לומד שני דברים מפסוק אחד נ"ל מדכתיב בפסוק ואך בוא"ו דרש א' מהתיבה וא' מו' ולפ"ז מביא לימוד על החונק עצמו ואמר יכול כשאול שהיה הרג ואח"כ אמר שריפה אבל סקילה א"צ כי נכלל בין הקל וחומר וגם אי אפשר לסקל את עצמו כדין סקילה:

בעד א ודיין א'. לכאורה קשה איך למד זה שני דברים מתיבת באדם ועוד דאמר בעד א' ואחר זה אמר בלא עדים אלא דהכי פירושו בעד א' ודיין אחד ר"ל שהדיין עצמו יהיה העד ובדינינו אין העד נעשה דיין אבל בבני נח דכתיב שופך דם האדם באדם אחד ועד ודיין אחד דמו ישפך ואחר זה אמר בלא עדים פירוש בלא ב' עדים מפי בני רבי ליב וק"ל. א"נ י"ל דה"ק בלא עדים ובלא התראה לפי שבדינינו צריכין דוקא העדים בעצמם להתרות בו וק"ל:

הרי שהרג ולא נהרג אימתי נהרג לכשיבא אדם פי' מ"כ דחוק מאד ושמעתי מבני פירושו דה"ק הרי שהרג ולא נהרג לפי שלא היה שם שום בריה אימתי נהרג לכשיבא אדם ר"ל בשעת תחיית המתים שיבא זה האדם בעצמו דהיינו הנהרג יאמר שהוא הרג אותו ואז ימיתו אותו לפ"ז הגירסא של פ' ואתחנן לכשיבאו כל בני אדם ג"כ נכון ר"ל בשעת התחייה של כל בני אדם ואז יבא ג"כ זה הנהרג ויאמר כי הוא זה:

אדמדמני. צ"ל דבדבני והוא בפ' אין מעמידין דף ל"ט הדבש והדבדבניות אע"פ שהם מנטפות אין בהם משום הכשר והם מין ענבים כך פי' שם רש"י: