לאברם אישה ולא לאחר. פי' שהיה לאברהם שמנה עשר ושלש מאות ששמם אברם כשמו כמו שאמרו לעיל פ' מ"ג ואם היתה נותנת הגר לאברם אחר היתה נהנה גם כן ממנה כי היה מנהגם כשנתנם שפחתה לאיזו אדם וילדה על ברכה כאילו היתה יולדת בעצמה לזה הראה הכתוב חסידתה שנתנה לאברם אישה ולא לאחר לו לאשה גמורה ולא לפילגש וק"ל:

והכתיב ותהרין שתי בנות לוט וגו'. מה שלא הקשה מהגר אפשר דלא סבר רבי אליעזר דבריו של רבי לוי בר חייתא או י"ל שיותר הקושיא חזקה מבנות לוט שיותר פשוט שהיה מביאה ראשונה לפי שהיתה בלילה אחד:

הקוצים הללו. נ"ל דה"פ הקוצים ר"ל עמון ומואב שיצאו מבנות לוט מביאה ראשונה אין זה חידוש מפני שהיו כקוצים ואין צריך להם בעילות הרבה וכן בהגר שיצא ממנה ישמעאל מביאה ראשונה לפי שהקוץ נולד בלי יגיע וטורח אבל צדיקים הנמשלים לחיטין כמו יצחק וסיעתו היו מוכרחים לבעילות הרבה והיו עקרים ועקרות זמן רב עד שילדו ורבי חנינא בר פזי מתרץ הקושיא ולא סבר התירוץ של רבי תנחומא ששלטו בעצמן לפי שדחוק סברא זאת בעיניו כנ"ל אבל פי' מ"כ פה לא הבנתי ולא עמדתי על דעתו:

יונתי בחגוי הסלע. ר"ל למה נמשלה לסלע שאינו מוליד בשביל תפלה שנאמר השמיעני:

כדי שיהנו בעליהן מהן כו'. נ"ל שזה אחד עם דברי רבי עזריה אלא שרבי עזריה סבר שהקב"ה עושה זה בשבילה שתהיה לה להתפאר בפני בעלה עם יופי' אבל רבי הונא שבר שיהנו בעליהן מהן כו' שהקב"ה עושה אותן עקרות בשביל בעליהן שיהנו מיופין:

צאו ושאלו בשלומה של עלובה. פי' כי מה אתם שואלין בשלומי בודאי יש לי שלום כי אני יושב ככלה בחופתה אבל להגר שהרתה והכחיש יופיה מחמת הריון תשאלו בשלומה כלומר כן מצינו לעיל בבראשית רבה פכ"ג מה היו עושין היו לוקחין שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לפריה ורביה זו שהיתה לתשמיש היתה מקושטת וזו של פריה ורביה היתה יושבת גלמודה כאילו אלמנה בחיות לפיכך קרא שרה להגר עלובה לפי שהיתה מעוברת. והגר כששמעה אותן הדברים דברי שרה שקראה אותה עלובה אמרה שרה גברתי אין סתרה כגלויה כו' כנ"ל:

גרגרניות. לשון זוללת:

צייתנית בפ' כי תצא הגירסא צוותנית ר"ל שמבקשים לידע כל דבר התר:

עצלניות. דכתיב מהרי מכלל שהיתה מתעצלת:

אוסטטניות. בפ' כי תצא הגירסא איסטניס ופי' שם מ"כ דחדא היא ר"ל שדעתה קצרה ואינה יכולה לסבול שום דבר נגד רצונה תמיד וכן אמרה מיד חמסי עליך ובעל מ"ע פי' אוסטניס בלשון יון מחלוקת ערעור וקטטה:

שפוי. פי' פשוט ר"ל שאין כח להנצל מן הרוגז של הקב"ה כפשוטה מחמת שמסרה דין לשמים כי עבירה גדולה היא מי שמוסר על חבירו דין לשמים.

אמר רבי יוחנן. פי' דקאי על מה שלמעלה שאמר הפילה עוברה. והוציא זה רבי יוחנן מפסוק ביני וביניך אבל לי נראה שרבי חנינא פליג אדלעיל דרוצה לדייק מיתוריה דקרא של הנך הרה שהפילה עוברה אבל רבי חנינא אמר שדי היה להגר שיבשר לה אלישע שתלד בן כמו שבישר לשולמית ר"ל די היה לה הבשורה ע"י נביא אלא שזכתה ר"ל לפיכך דיבר הכתוב הנך הרה ללא צורך להראות זכותה שדיבר עמה המלאך:

אמר רבי חנינא אילו אלישע הנביא אמרה כן ברוח הקודש די. עי' ביפ"ת וכ"ה באב"א. ומה שאמר אלא שזכתה זה לא גריס בבחיי וכו':

מאי איכפת ליה כו'. במדרש תנחומא מכתיבת יד מפרש זה הענין יותר מרווח וה"ג התם מלמד שאמרה לו נחזירנה לשפחה ואברהם אמר אפשר מאחר שעשינו אותה גבירה אנו חוזרין ומשעבדין בה עכ"ל התנחומא לפי זה מתרץ כפל לשון המדרש שמתחלה רצתה שרה לענות אותה בעוד שהיא אשתו וכשראתה שהוא נגד רצונו אמרה שיחזירנה לשפחה. וג"כ לא רצה אברהם אלא אמר עשי לה הטוב בעיניך וגו':

מנעתה מתשמיש. רבי ברכיה סבר טפחת' בקורדק' על פניה פי' מנעל ורב כהנא סבר הוליכה אחר שרה כלים לבית המרחץ נ"ל דבהא קא מפלגי לפי שרצתה שרה לעשות אותה שפחה כנענית כבראשונה לפיכך רבי בר כהנא סבר שמנעתה מתשמיש ולא תהיה עוד אשתו כשלא ישמש עמה ורבי ברכיה ורב כהנא פליגי בהא דאמרינן בגמרא כל מה שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מחליצת המנעל והליכת כליו לבית המרחץ. ופי' שם רש"י כי שני דברים אלו הם עבודת עבד כנעני ולפיכך שרה רצתה לעשות אותה שפחה כנענית ועשתה עמה עבודת שפחה כנענית רבי ברכיה אמר חליצת מנעלים ורבי אבא בר כהנא אמר הליכת בגדים למרחץ כנ"ל וק"ל. באורחא דחלוצה כן פירש תרגום ירושלמי על מדבר שור אבל מצאתי בספרים ישנים הגרסא באורחא דחלושה וכתב האב"א שהיה לו לומר ותמצא הוא מלאך מאי וימצאה אלא שהיתה חלושה מטורח הדרך לכן נתגלה אליה המלאך וזהו שכתב וימצאה:

וי"א אף ישמעאל כו'. כתב האב"א די"א סברי שישמעאל עשה תשובה דאל"כ למה נקרא בשמו קודם יצירתו כמו הצדיקים אלא ודאי שעשה תשובה.

רבי יוחנן ור"ש ב"ל. כתב האב"א נראה שר"י דרש מלת פרא. ור"ל דרש מלת אדם עכ"ל:

מהו ידו בכל יתר וצ"ל מתי יד כל בא לכשיבא נ"ל וכו' שיכה את הקדר בני ישמעאל כמו שמפרש והולך שאצרן במדבר והרגן וכן היא גרסת בעל א"א: