Yedei Moshe on Bereshit Rabbah Chapter 53
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כחש מעשה זית אותן מלאכים שהשרו לשרה כוחשים היו בתמיה אלא מעשי זית האירו פניה כזית כצ"ל (א"א):
אלא כו' יתר. מה שאמר לאברהם בשמים עיין מ"כ פירושו ול"נ מה שאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים כן יהיה זרעך וכן תמצא מיד אחר זה כנ"ל וק"ל:
ליתן לה בן וכו'. ע"ד דאיתא לקמן וה' פקד את שרה אמר הקב"ה כתיב ואם טהורה וגו' ונקתה ונזרעה זרע רק שקשה ע"ז והלא קודם שאירע לה מעשה אבימלך נתבשרה שיהיה לה זרע כדכתיב אבל שרה אשתך וגו' רק דאיתא ונקתה ונזרעה שאם היתה יולדת נקבות יולדת אח"כ זכרים ואותו ולד הוא מסטרא דנוקבא ולית ליה חיין כדאיתא בזוהר לזה אמר ליתן לה בן פי' בר קיימא שקודם שאירע לה מעשה היא יולדת בן שהוא מסטרא דנוקבא ועכשיו יהיה לה בן סטרא דדוכרא ודוק היטב:
וה' פקד וגו' אר"י כתיב ואם לא נטמאה וגו'. וקשה מאי בעי ר"י בדרש זה ונ"ל לפי שקשה לר"י מהא דאי' בירושלמי ה' נתן וה' לקח בטובה הקב"ה נותן בעצמו וברעה הוא שואל בית דינו וכאן שהיא טובה קשה למה צירף ב"ד לזה אמר ר"י כתיב ואם לא נטמאה וגו' ונקתה ונזרעה זרע ויש בזה ב' דעות אם עקרה נפקדת או לא רק שאם ילדה נקבות כו' וא"כ הוצרך הקב"ה לקביעות הלכה אז מצרף ב"ד שלו כדאיתא בירושלמי דסנהדרין שבכל מקום שצריך הקב"ה להלכה מצרף לב"ד שלו ודוק כנ"ל בן המחבר:
והיו אומרות אין אנו כדאי כו'. לכאורה אינו מובן מנא לן שהיו אומרות כן ונ"ל שהוקשה מה שאמר הכתוב היניקה בנים ולא כתיב מניקה לז"א שבקשה שרה להניק אותם רק שאמרו אין אנו כדאי כנ"ל וק"ל:
רבי יודא כו'. פלוגתא דרבי יודא ורבי יודן כו'. ואין להקשות דלמא משתה גדול כפשוטה שעשה סעודה גדולה זה אינו דהל"ל משתה גדולה לשון נקבה [איננו ע"פ דקדוק] לזה פליגי ואמרו שגדול לא קאי על משתה אלא גדולי הדור וק"ל:
ונראה חלקנו כו'. פי' כמו את חלקת השדה אשר לאלימלך:
יהיו הכל שמחים. ר"ל עבדים ושפחות בני ביתו של אברהם היו שמחים שיפולו אחר מיתת אברהם לגורלו של יצחק והוא א"ל שוטים כו' וק"ל:
למי שהוא מוציא שני עולמות מתוך פיו כצ"ל. והוציאו זה מדכתיב משפטי לשון רבים ר"ל שני עולמות:
כל מי כו' עד וישכם אברהם יתר:
ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו. עיין מ"כ ושמעתי חריפות של הבל לפי שאמר הכתוב וישכם אברהם לפי שהיה ירא מבני ביתו שהיו וותרנים ביותר ויתנו לה הרבה לפיכך השכים אברהם בעצמו ונתן לה רק לחם וחמת מיה כך שמעתי ושיבוש הוא שעושין לבני ביתו וותרנים ואברהם עושין לקמצן ול"נ מתוך שהיה מוצא מוכן כל כך בבוקר אלא ע"כ וותרנים היו תמיד מכינים מפני האורחים:
בן עשרים ושבע שנים כו' עד ותשלך את הילד. ע"כ סוף המאמר ואחר זה מתחיל המדרש לדרוש ענין אחר ומתחיל תחת אחד השיחים אמר רבי מאיר כו':
הכל בחזקת סומין כו'. הכוונה שאין העין יכולה לראות אלא במה שניתן לה רשות אע"פ שיהיה הדבר לפניה וכן אירע להגר שלא נברא לה הבאר ההוא מחדש אלא שם היה ולא היה לה רשות לראותו עד שפקח אלהים את עיניה עכ"ל אב"א:
מחוסרת אמנה היתה. עיין מ"כ בשם רש"י אבל האב"א פירש שהוציאו זה לפי שבתחלה מלאתה את החמת ואח"כ השקתו לפי שהיתה יראה שלא יתעלם ממנה הבאר ויחזור למות בצמא עכ"ל אב"א:
רבה וקשיותו עמו. עיין מ"כ ול"נ דהכי פי' רובה וקשיותו עמו ע"ד באשר הוא שם ביתו כך כאן שהיה רובה וקשתו עמו כל מקום שהיה הולך לא עשה שום דבר עד שיהיה לו קשתו בצדו לפי זה צריך להיות בפירוש ראשון וקשתו עמו. נ"א רבה וקשיותו אמו באל"ף ר"ל שבכל מקום שהלך לא הלך בלא אמו ולפי זה קורא הכתוב להגד קשת שהיתה קשת עורף כנ"ל ונ"א אמר וקשיותו אמו צ"ל ד"א: