אמר מי בכם. מלת אמר יתר:

אשר שמע הקב"ה בקולו של עבדי. אליעזר כשאמר הקרה נא לי וגו' (א"א):

בקול אברהם אדונו צ"ל:

ימשול בבן מביש זה יצחק כו'. שהיה אליעזר מושל גם ביצחק דכתיב המושל בכל אשר לו לפי שהיה זקן ביתו של אברהם ואמרו חז"ל זקן ויושב בישיבה והיה כאפטרופא ליצחק (אב"א):

אף זה מזכיר זכות אבות שנאמר ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם נמצא שהזכיר זכות אברהם הגם שלא היה אביו ע"כ:

ועשה חסד וגו' התחלת גמור כמו דאמרינן כמה פעמים מי שמתחיל אומרים לו גמור כן אמר אליעזר להקב"ה ומאות וי"ו של ועשה מפיק התחלת גמור פי' מ"כ התחלת לעשות לו נסים בקפיצת הארץ גמור. או התחלת לתת לו בן לזקוניו כן תגמור ותתן לו אשה הגונה (אב"א) התחלת גמור יתר:

ד' הן שתבעו שלא כהוגן כו'. מה שאמרו ד' הן הוא לחלק על תלמוד שלנו בפ"ק דתענית שלא מנו אלא ג' לפי שסובר שמה שאמר כלב אשר יכה וגו' אינו כמשמעו אלא כוונתו על ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה מי שיחזור אותן יתן לו את עכסה בתו והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו וזה ודאי לא יעשה אלא אדם גדול ומיוחס אבל המדרש הזה סובר שהוא כמשמעו לזה מנה ד' ע"כ. ומה שאמרו כאן אילו יצא אמה אחת ולא ולא אמרו חיגרת או סומא דהוא דבר הנראה לעינים ואם יראה שהיא חיגרת וסומא לא ישאול לה כלום ומה שלא אמר ממזרת מפני שעדיין לא נתנה התורה ואין ממזר בבני נח ע"כ. ומה שהשיבו לאילו כהוגן וליפתח שלא כהוגן כי כולם בטחו בהקב"ה שישיב להם כהוגן וכוונו לש"ש ומעטו בכבוד עצמם ונתרבו כבודם וכבוד שמים נתברכו על ידם אבל יפתח מיעט בכבוד שמים שהיה אפשר שיצא דבר טמא מפתח ביתו לכך נתמעט כבודו וכבוד שמים עמד במקומו כל זה לשון (אב"א):

והנערה טובת מראה מאד בתולה צ"ל עוד וגו' דהיינו ואיש לא ידעה וגו':

אלא אפילו אדם לא תבע בה שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ר"ל אפילו גורל לא יפול הרשע על צדקת כמו שדרך העולם שמטילים גורלות על איזה זיווג אם יעלה לגורלו וכן הכא שאפילו שום אדם לא תבעה שיקח אותה לפי דברי ר"י צריך לפ' מלת ידע לשון ידיעה ולא לשון בעילה וראיה לזה בפ' אע"פ נותנין י"ב חדש מיום שתבעה להנשא:

מחר קם רבי ירמיה עם רבי זעירא אמר ליה תקנת אילין תאנייה אמר ליה לא ואף על גב דמעיקרא הוה קים ליה ברבי ירמיה שעשרן מכל מקום אחר אכילתו נקפה לבו אותו דלאו שפיר עביד ושאל עליהן. י"מ:

ולית אנן כחמרתא דרבי פנחס בן יאיר אלא פחותים מחמורו של רבי פנחס בן יאיר וא"ת א"כ איך אמר שאם הראשונים כמלאכים המה כאנשים וי"ל דמה שאמר ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר קאי נמי אם אנן בני נש כי עם היותם אנשים מ"מ הם פחותים מחמורו של רבי פנחס בן יאיר ע"כ. י"מ:

קונבי. פי' אב"א כלי שרוחצין בו ידיו ורגליו וכן בלשון רוסיא:

ר' יצחק אמר שהיו מרמזים התלכי כו' נ"ל דהכי פירושו וצ"ל התלך התלכי ר"ל שהיה לומר התלך וכתיב התלכי מזה למד רבי יצחק שהיו מרמזים לה ואמרו לה התלכי בתמיה הלא אין אנו מניחים לך כן פי' התלכי בל"א (ווירסט דוא דען מיט געהען) והיא אמרה אלך על כרחכם שלא בטובתכם וכן לשון המדרש וגמרא בכל מקום כמו לעיל טמא הטמא נערה הנערה זמן זמניהם וכן הכי צריך לגרוס התלך התלכי:

שלא יאמרו א"ה תפלתנו עשתה פירות ר"ל במה שברכה אחיה אחותנו את היי לאלפי רבבה:

בא מבוא אתא ממיתא ר"ל שהוקשה להם כפל הלשון לכן מפרש שהמלה מבא לא לשון ביאה אלא לשון הבאה ואמר ממיתא כמו לשון הגמרא מייתי ר"ל שבא להביא את הגר וכו':

שידו שטוחה בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא זה פירש"י שראתה אותו הדור מתוך שהיתה ידו שטוחה הכירה בצורת היד שהוא אדם חשוב כי אינו דומה יד של מלך ליד הכפרי ורש"י לשיטתו כמו שפי' בפי' החומש וכמו שאמר רבי חייא בסמוך שמתוך יפיו הטתה עצמה מתוך הגמל וק"ל:

איתרכינת כמה דאת אמר כי יפול לא יוטל וגו' כי ה' יסעדנו רצה לומר אם יטה לארץ האדם לא יגיע לקרקע כי ה' יסעדנו כך כאן מה שאמר ותפול לא נפילה ממש אלא לשון הטיה מדרך המוסר רש"י:

ותאמר אל העבד צ"ל עוד מי האיש הלזה ורוצה רבי חייא ללמוד ג"ש מן הלזה של יוסף יפה תואר כך כאן ראתה אותו הדור ותוהה מפניו:

רבנן אמרי הוא ופלסונו נראה לי שהוי"ו של ופלסונו טעות הוא וצ"ל פלסונו פלסין הוא שומר בלשון רומי כן מצאתי בספר מוסיף ערוך:

אלון בלשון רומי אחר. לפ"ז נ"ל שרצון המדרש לומר שהיא סברא בדעתה שאין זה יצחק כי איך יעלה על הדעת שילך יצחק יחידי לשדה אלא זה הוא שומר שלו עומד בשדה ויראה מתי יבא אליעזר עם רבקה ויבשר לו ואז ילך לקראתה בכבוד גדול במרכבת המשנה כמו גבי יוסף לפיכך שאלה לאליעזר מי השומר הזה ואליעזר השיב ואמר הוא אדוני ולא שומר לפ"ז המשך המדרש רבנן אמרי הלזה הוא פלסונו דהיינו שומר והוקשה להמדרש האיך ירמוז במלת הלזה פלסונו לז"א המדרש הלזה נוטריקון אלון זה ר"ל אחר זה כי אלון פירושו אחר כנ"ל וק"ל. וכן מצאתי בספר מוסיף ערוך שמביא פלסונו בלא וי"ו אך שלא מביא שום פי' על המדרש אבל רש"י גורס אלון ר"ל אחר הוא זה והיא היא:

ר' אליעזר אמר כלליה של תורה כו' מחלוקת רבי אליעזר ורבנן נ"ל דר"א סובר שסיפר לו כל אשר קרהו בדרך אלא שהתורה קצרה ורבנן סברי לא סיפר לו אלא דבר אחד קפיצת הדרך ומה שלא ספרה התורה בפי' מה שאמר לו שקפצה לו הדרך כי גם לעיל לא כתיב בפי' אלא מרומז בפסוק ואבא היום לכך גם פה לא גילה הכתוב כנ"ל וק"ל:

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו עד אמר רבי יודן למדתך תורה כו'. נראה כשה להם שלא היה לו לומר אלא אוהלה שרה או לאהל מאי האהלה אלא מרמז בה"א היתירה חמשה דברים משובחים שהיה לשרה והיה ג"כ ברבקה ושמח בה להכניס אותה לאהל של אמו עכ"ל (אביא):