חדשים לבקרים וגו' עד ר"ח בשם רשב"ג אמר בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם. הנה נדחקו התוספות בגמ' דחגיגה למה נטרדים והולכים תיכף אחר שאמרו השירה ופי' שם זהו שיסד ר"א הקליר ונותנים רשות זה לזה שאומרים שירה על הסדר ואלו מלאכים החדשים אינם אומרים על הסדר ומקדימין עצמן לכך נשרפים אחר אמירת השירה וקשה לי מאד למה נשרפים ולא שום עונש אחר ועוד הלא לא יודעים לומר על הסדר ונ"ל דה"פ לפי דאית' בפ' ג"ה ג' כתות של מ"ה אומרים שירה בכל יום א' אומרת ק' וא' אומרת ק' ק' ואחת אומרת ק"ק"ק ה' צבאות ומקשה הגמרא מיתיבי והתניא גדולים צדיקים ממ"ה שמ"ה אומרים אחר ג' תיבות קק"ק ומשני הכי קתני א' אומרת ק' ואחת אומרת ק"ק ואחת אומרת קק"ק ה' והקשה א"א זקני הגאון מהרש"ל ז"ל למה לא אמר חסורי מחסרי כדרך הגמרא בכל מקום ועוד למה מגיה בכת ב' והלא לא ק' כלום בכת ב' ופי' הכי שאין הפשט שאומרים ג' פעמים ק' לפי ששומע כעונה וא"כ כת ב' ששמעו מכת א' שאמרו ק' הוה כאילו אמרו הם בפיהם וכן כת ג' אומרים רק פעם א' קדוש והוה כאילו אמרו בפיהם ג' פעמים ק' והנה בר"ח ב"ת אי' לפי שהוגה השם באותיות נתחייב שריפה וא"כ ה"פ לפי שאין אומרים על הסדר א"כ אמרו השם אחר ק' ומסתמא הם אומרים ק' ה' צבאות לפי שהם המאוחרים והם שהקדימו עצמם הזכירו את השם באותיותיו אחר ק' אחד א"כ חייבים שריפה ודוק. ובזה מיושב ג"כ תמיהת התוספ' שאמר בגמ' שלחני כי עלה השחר הגיע פרקי לומר שירה מסייע לר"ח דאמר ג' כתות של מ"ה וכו' וקשה מאי סייעתיה היא ודחקו שם התוספות בפירושם אמנם לי הקטן נראה דה"פ לפי שצריך ליתן טעם למה באמת אומרים שירה דוקא בשעת עליית השחר נ"ל לפי דאיתא בגמ' דע"ז יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי אלו כתות של מ"ה שאומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל פי' שכל יום זמן תפלה הוא תפלת השחר עד חצות ותיכף מתחיל זמן מנחה משא"כ תפלת ערבית אף שהיא כל הלילה מ"מ היא רק רשות משא"כ למ"ד חובה ע"כ גם בלילה אינם אומרים שירה רק בשעת עליית השחר ואז לא זמן תפלה הי' עד צאת השמש ובמדרש פ' וירא אי' אמר ר"פ מן עלות השחר עד זריחת השמש היא מהלך ח' מילין דכתיב כמו השחר עלה ויאיצו המלאכים והוא ד' מילין וכמו השחר הוא שיעור כמו זה דהיינו מן האיר המזרח הוא ג"כ ד' מילין והוא שיעור ב' שעות וא"כ יש להם זמן לומר שירה בכל יום ב' שעות וכאן שזרחה השמש קודם זמנה ב' שעות כדאיתא אותן שעות ששקעה חמה בשבילו וא"כ לא נשאר זמן לומר שירה וא"כ היכי אמר שלחני וגו' אלא שאין שיעור כלל לאמירת שירה שלהם והיא רק תיבה אחת ק' ואחר הודיע אלהים אותי את כל הנ"ל ז"פ המדרש כאן שמתחיל שלחני וגו' ומביא המדרש חדשים לבקרים שנבראים מ"ה בכל יום וכו' ונ"ל לפי שרוצה המדרש להביא ראייה ששירה שלהם רק תיבה אחת לפי שאותן מ"ה החדשים נשרפים בשביל שאמרו השם רק אחר תיבה א' ואם יש רשות להרבות בשירה היו מזכירים השם אחר כמה וכמה תיבות אלא ע"כ אין להם רשות לומר שירה הרבה רק תיבה א' ודוק היטב:

ר"י אומר מי גדול הנושא או הנישא מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנישא גדול מן הנושא. פירוש לפי שצדיק עדיף ממ"ה וא"כ לדעות שס"ל שמ"ה עדיפים א"כ הנושא עדיף ולפ"ז נ"ל גם טעם ראוי ונכון לאומרו על שהיה הארון נושא את נושאיו שקשה לפום רהיטא למה היה נס זה שלא לצורך לפי שאל"כ לא היו רשאים לישא הארון לפי שהנושא עדיף ע"כ היה הארון נושא את נושאיו וא"כ היה במעלות נושא ובמעלות נישא ודוק:

למחר אני בא לקלס והן אומרים לי כשם שלא קלסת אתמול וכו'. וקשה וכי מה שהפסיד תפלה פעם א' לא יתפללל אח"כ בתמיה ונ"ל דה"פ ע"ד שכתבתי למעלה לפי שבחר המלאך שעה זו שנשאר לבדו בלי מלאכים להתאבק עמו והנה אית' בפרשת ויצא והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים שמלאכי א"י הלכו ובאו מלאכי ח"ל ללותו והיה נשאר בשעה זו בלי שמירה וה' נצב עליו לשומרו אמנם הפשוט הוא והנה ה' נצב על הסולם וא"כ לא היה באותה שעה מלאכים ליעקב והיה לו לבא באותו פעם אלא ע"כ שהקב"ה היה שומרו וא"כ גדול השומר וא"כ מ"ה עדיפין וא"כ יאמרו לי חבירי ע"כ הואיל ונזדווגגתה אתמול ליעקב זה היה בשביל שלא היה לו מלאכים וקשה למה לא באת באותו פעם אלא ע"כ שס"ל שהקב"ה היה שומרו וא"כ גדול השומר וא"כ מ"ה עדיפין ולמה אתה רוצה עכשיו לומר שירה הלא יכול אתה לומר שירה כל היום לפי שמ"ה עדיפים ודוק:

לא יעקב יאמר. צריך להיות עוד ירושלים שכל הנביאים נתנבאו עליה על אחת כמה וכמה שיקיים דברי נביאיו מק"ו ממלאך שקיים הקב"ה דבריו ודו"ק:

דכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה. בתמיה אלא הוא שנצטוה עליה תירוצא היא וכן דכותיה הקורא ליעקב יעקב עובר בעשה והלא מצינו שאח"כ ג"כ נקרא יעקב:

מלמד שיש שם שינוי וכו' שנאמר ויאמר לו מלאך למה זה תשאל לשמי והוא פלאי וכו'. נ"ל דה"פ לפי ששמם נקרא על שם השליחות ולזה מביא ראייה במלאך שאמר ענין נזירות דכתיב איש כי יפליא לנדור ולכך שמו נקרא פלאי על שם שליחות שאמר ענין הפלאה ונזירות ודוק:

אמר ליה את דמי לסבך והוא צולע על ירכו. לכאורה מאי אמר ליה כזה ונ"ל לפי שמצינו בגמרא דתענית לוי שהטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע וכדמסיק שם הא והא גרמא ליה וכאן היה ריב"ל איטלע ור"ח היה בא לבקר אותו ודיבר לו דברי פיוסים שלא יחשב רבי יהושע בעצמו שאיטלע עבור איזו חטא כמו לוי אביו שהטיח דברים ואחוי קידה לזה אמר את דמי לסבך יעקב שאיטלע בלא שום חטא לזאת אמר ליה לסבך ולא אמר לסבא סתם אלא שרמז לו לסבך ולא לאביך ודוק היטב:

מאן דאמר וכו'. עיין מ"כ כי הגירסות שונות ול"נ דלא צריכין אנחנו לכל זה אלא דנ"ל לגרוס שהיא של ימין כר' יוסי דאמר באחת מהן נגע ושתיהן אסור ולמה השנייה אלא וודאי שהנגיעה היה בשל ימין והשמאלית שהיא טפלה לה הדעת מכרעת שיהי' ג"כ אסור לז"א הדעת מכרעת ר"ל השכל נוטה שיאסר השמאלית משום ימנית ואותו תנא ס"ל הדעת מכרעת שהיא של שמאלית שהנגיעה היתה בשל שמאל כר' יהודה שאסר רק אחת כי למה יאסר הימנית שהיא עיקר בשביל השמאלית כו' ודו"ק:

וקהו שיניו של אותו רשע. ודרשו זה ממה שנקוד בתיבת וישקהו אותיות קה"ו:

ומה תלמוד לומר ויבכו. פירוש הואיל ונעשה צוארו של שיש א"כ למה בכו לזה מתרץ אלא זה בוכה על צוארו פי' שפליג ר' ינאי וס"ל שבכה לפי שהיה מתיירא שלא ישוך אותו וק"ל:

רבי ברכיה בשם ר"ס אמר עלי לפרוע לך מן אותו עין. פי' שאחז"ל בזבחים שנאכלים קדשים בשילה שיבנה בחלקו במלא עין שלו וכו':

אפשר יעקב אמיתי היה וכו'. מאמר זה הוא בירושלמי דעבודת כוכבים וז"ל יפ"מ שם שהקשה דילמא עשה יעקב מפני היראה והפליג לו הדרך כמו שאחז"ל נכרי המתלוה עם ישראל בדרך וכו' ומשני מ"מ לא היה יעקב לשנות לפי שמדת יעקב הוא אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב אלא שרמז על לעתיד לבוא והמדרש בכאן נשמר מקושית יפ"מ לזה אמר יעקב אמיתי היה ודוק: